בתקופת שושלת סוֹנְג, ניאו-קונפוציאניזם יצר ממקורות שונים תורת שדה מאוחדת של העולם. במאה השש-עשרה הייתה הקוסמולוגיה הניאו- קונפוציאנית מקובלת באסיה כתיאור "אמיתי" של סדרי הטבע ביקום וכמודל לעשייה, התפתחות ולימוד מכוון ויצירתי של הטבע ועקרונותיו. על פי תפיסה זו ניתן ללטש את טבע האדם דרך חיפוש והתאחדות עם "האחד", כלומר דרך קבלת עקרונות הטבע ביקום. ג'וּ שִׂי[1], הוגה הניאו-קונפוציאניזם, דן כיצד צִ'י כאנרגיית חיים תופס מקום מרכזי בסדרי הטבע. כוח זה נע, התארגן ופעל כעיקרון, תהליך ו