תפסת מרובה לא תפסת (במלואו "תפסת מרובה לא תפסת - תפסת מועט תפסת") הוא ניב שמשמעותו שמי שמנסה לקחת כמות לא סבירה (או להשיג יותר מדי) עלול שלא להצליח, או לאבד את מה שהשיג, ולהישאר בלי כלום. לא יודע אם לכנות במדויק את הנאמר כאן כמאמר, יותר שיתוף הגיגים הצצים אצלי לאחרונה, לא מתחייב למוסר השכל. מקור ההרהורים בבנו של המורה שלי מטאיוואן, מר חוֹנְג זֵה-חַאן, הידוע בשם החיבה "אה- חַאן". אה-חאן הוא בנו האמצעי של המורה חוֹנְג אִי-שִׂיָאנְג. בתקופת לימודי בטאיוואן נכח, יחד עם שני אחיו,

נקודת מפנה באירגון וקידום אמנויות הלחימה בתקופת הרפובליקה הייתה הקמתו של "בית הספר להתעמלות ברוח אמנויות הלחימה", או גִ'ינְג-ווּ [1], מילולית: "תמצית הלחימה", שנוסד בשַאנְגחָאי ב-7 ליולי, 1910. מאוחר יותר שינה שמו ל"התאחדות לאתלטיקה ברוח אמנויות הלחימה [2]". להקמת ההתאחדות היו שותפים מספר אישים, אך "הפנים" והדמות המייצגת ביותר של גוף זה ושל "האזרח הסיני החדש" היה חוּאוֹ יוּאַן-גִ'יָא [3]. עניין זה גרם גם לאי דיוקים היסטוריים היות ובסניפים הרחוקים גיאוגרפית משַאנְגחָאי, הוא הו