כל מי שביקר בטאיפיי – בירת האי טאיוואן, היה קרוב לוודאי בפארק הלאומי יָאנְג-מִינְג שָׁאן. בפארק נמצאת האוניברסיטה לתרבות סינית [1], אוניברסיטה פרטית שנוסדה בשנת 1962. הזכרתי אותה במאמרים קודמים בשל סיבה אחת ויחידה – המחלקה לאמנויות לחימה, הכוללת לא רק קונג פו אלא גם אמנויות יפניות דוגמת אייקידו וג'וּ-ג'וּטְסוּ. אז מה הסיפור? בעשור הקודם מורי הקונג פו הדרומי של טאיוואן הסכימו כמעט פה אחד להפסיק לאמן אנשים שהתחרו בתחרויות תבניות, ולמעשה הקימו מעין רשימה שחורה של מתחרים צעירים.

לא היום הכי משמח בהונג קונג בעקבות שריפת ענק.  נכון לרגע זה כ-100 הרוגים, מאות נעדרים. הערכות ראשוניות: פיגומי הבמבוק ששימשו לשיפוץ הבניינים היוו זרז להתפשטות הלהבות. בעניין אחר - הונג קונג מציינת את יום הולדתו ה-85 של ברוס לִי עם תערוכה לכבוד אגדת אומנויות הלחימה. התערוכה, תחת הכותרת "הדרך חסרת הצורה" מבטיחה להיות תצוגה דינמית ורב-חושית עם מיצבים אינטראקטיביים המציגים את תנועותיו הייחודיות של לִי ואת התובנות הפילוסופיות שלו, בבמת האמנות החיה של תחנת ה-MTR של הונג קונג עד ה-8

בתנועה כל הגוף כענן מרחף קל וזורם ללא הרף 動中全身輕靈，如雲飄蕩，不著力，不僵滯。 פסקה המיוחסת לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג | "טָאי-גִ'י צ'וּאַן גִ'ינְג - כתבי המופת".תרגום: דוד מיכאלי. זרימה ללא הרף היא דימוי אופייני בטָאי-גִ'י צ'וּאַן. ברשותכם נסתפק בשיבוש הנפוץ טאי צ'י. קיימים דיונים שונים על המהות האמיתית, או מקומה של אומנות זו בכלל בחיים המודרניים. ברצוני להתייחס למשפט קצר בסרטון על פיו טאי צ'י היא אמנות לחימה. אציין כי רוב המתרגלים שאני מלמד - בין אם צ'י גונג ובין אם טאי צ'י, לא שמעו מעולם שזו במק