גדת המים היא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הגדולים של ספרות סין, ונחשבת לאחת היצירות המכוננות של ספרות הווּ-שִׂיָא. הרומן מיוחס לשְׂה נָאי-אַן וקיבל את צורתו המוכרת בתקופת שושלת מִינְג. עלילת הרומן, המתרחשת בשלהי שושלת סוֹנְג, מותחת ביקורת חריפה על השחיתות השלטונית ועל העוולות החברתיות של התקופה. בין הדמויות הידועות ברומן גדת המים נמנה לוּ גְ'ה-שֶׁן [1], הנודע בכינויו “הנזיר המקועקע [2]”. דמותו משלבת עוצמה גופנית, נאמנות וחוש צדק עם מזג סוער, נועזות ופזיזות. הוא נושא מוט צַ

"בראשית נברא היקום. הדבר הרגיז מאוד אנשים רבים ונחשב בעיני רבים כמהלך גרוע." — דאגלס אדמס. ככל הידוע לנו, האדם נברא יחף. לאחר הפוסט הקודם על אימון יחף, מגיע תורן של נעלי הבד הסיניות בעלות הסוליה המרובדת המפורסמת. נעלי הבד המסורתיות [1], ובפרט אלו המכונות “סוליית אלף שכבות” [2], לא נוצרו במקור עבור אמנויות לחימה. אלו היו נעלי יומיום פשוטות, שנעשו בעבודת יד מחומרים זמינים ושימשו את רוב שכבות האוכלוסייה. דווקא מתוך שימוש יומיומי זה, ולא מתוך תכנון ייעודי, הן אומצו גם באימוני לחי

בתום סמינר נהדר נוסף של מר לוּאוֹ דֶּה-שְׂיּוּ [1], קשה היה שלא לשים לב כי בשנים האחרונות ניתן דגש מיוחד לסגנון שִׂינְג-אִי צ'וּאַן. בשנת 1987 נסעתי ללמוד עם המורה של לוּאוֹ בטאיוואן, מר חוֹנְג אִי–שִׂיָאנְג. המורה חוֹנְג ייסד בשנות ה-60 גוף ידע, או אם תרצו – בית ספר לאמנויות לחימה, שכלל רבדים שונים משיטות שונות. לצד דרישות גופניות גבוהות התמהיל כלל ידע שקובץ למספר דרכי תרגול ותבניות, ולאחר מכן דגש על הסגנונות המכונים "פנימיים". מדובר היה על שפת גוף מעניינת: גוף כיחידה אחת (א