מתי הופך תלמיד למורה? האם די בידע ובניסיון שצבר, או שנדרשת גם הכרה מצד מורו? ומה קורה כאשר תלמיד ותיק מחליט לצאת לדרך עצמאית ולפתוח בית ספר משלו, לעיתים סמוך למקום שבו מלמד מורו? בעולם אמנויות הלחימה המסורתיות, שאלות אלה אינן נוגעות רק ליכולת מקצועית או לתחרות על תלמידים. הן קשורות למערכת יחסים שהתעצבה במשך דורות סביב מושגים של נאמנות, הכרת תודה, סמכות והעברת ידע. המורה והשושלת במסורת הסינית מקובל להבחין בין מורה במובן הכללי, לָאוֹ שְׁה [1], לבין שְׁה פוּ [2] - כינוי הנושא

אני אזכור מבט מגע ידיים בכתפי. אני אהיה לצל חולף בשדותיכם לסוד נסתר. כמו צמח בר | רחל שפירא אחד הקשיים בתרגום מונחים מאמנויות הלחימה הסיניות הוא שמילה המתארת פעולה או עיקרון תנועתי הופכת לעיתים, בתהליך התרגום, לשם של טכניקה מסוימת. התוצאה אינה בהכרח שגויה, אך היא עלולה לצמצם את משמעותו המקורית של המונח. דוגמה מעניינת לכך היא קָאוֹ 靠, מילולית – כתף. זהו אחד משמונת הכוחות או העקרונות המוכרים בטאי צ'י, המופיע בתרגומים רבים כ״חבטת כתף״, ואולם, משמעותה הבסיסית של הסימנית אינה

התלבטתי האם להיפרד מעוד אמן לחימה סיני, אבל בסוף החלטתי שאין מה להיחפז וכי זצ"ל זה או אחר יכול להמתין בסבלנות לפרידה מכובדת. יחד עם זאת רציתי לציין, על מנת שלא ישתמע שאני תמיד שמח וטוב לב, כי אני לא מרוצה. ברצוני להגיש תלונה חריפה למשטרת האופנה – אמני לחימה עומלים עשרות שנים להראות ייצוגיים בצורה כזו או אחרת. אבל רבאק – מה הקטע עם הסנדלים המכוערות הללו שלא עוברות מסך? ומי האיש שהמלך לא חפץ ביקרו? לִיָאנְג דֵּה-חוּאָה [1] הוא מורה מעניין למדי. הוא נולד בהונג קונג בשנת 1977 ו