במופע המרהיב הזה מתערבבים מסורתי/משמר וחדש/ספורטיבי. אם נבחן את התפתחות אמנויות הלחימה הסיניות בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, ניתן לומר, שאמנות הלחימה, הווּ-שוּ המסורתי, שונתה. צוות מיוחד חקר טכניקות וסגנונות מסורתיים. תנועות בוטלו, אחרות נוספו, לקראת יצירתו מחדש של הווּ-שוּ כספורט של תנועה ומיצג המופיע תחת השם "ווּ-שוּ תחרותי [1]" או "ווּ-שוּ חדש [2]". בשנת 1953 נערך "המפגש הלאומי של הספורט המסורתי", אשר מיסד והציג את השינויים בתבניות ווּ-שוּ. שנתיים מאוחר יותר החלה הועדה

בסרטון שצפיתי בו באחרונה בפייסבוק, מוצג הרעיון לפיו התנועות במספר אמנויות לחימה סיניות מקורן בעצם בלחימה בנשק. חלק מהתיאוריות העולות בסרטון נשמעו כבר קודם לכן, חלקן חדשות עבורי. אפתח באופן טבעי בסגנון אותו אני מלמד הפותח את הסרטון: שִׂינְג-אִי צ'וּאַן [1], מילולית "אגרוף [שיטת לחימה] הצורה והכוונה. סיפור השיטה מעלה כי האב הקדמון המתועד הראשון היה גִ'י לוֹנְג-פֶנְג, הידוע גם בשם גִ'י גִ'י-קֵה [2]. הוא היה מומחה לאמנויות לחימה מיוֹנְג גִ'י שבמחוז שַאנשִׂי. לכאורה יסודות השיטה כ