גַאו פַאנְג-ֹשִׂיאֶן [1] נולד בשנת 1914 למשפחת מלומדים במחוז שַאנְדוֹנְג בתקופה של אי שקט ויציבות. הוא היה מורה גדול מידות וחייכן, נחשב לאחד מגיבורי ההתנגדות לכיבוש היפני, ושימש כסגן אוֹצֵר מוזיאון הגוּאוֹ-שוּ [אמנויות לאומיות] בעיר צִ'ינְגדָאוֹ. בצעירותו למד שאולין צפוני, האבקות וקַשָתוּת והפך אותם לחלק מרכזי בחייו. בשנת 1935 זכה במקום הראשון במשחקים הלאומיים ה-6 במספר. בסופו של דבר הפך למאמן באקדמיה העירונית לגוּאוֹ-שוּ בצִ'ינְגדָאוֹ. במציאות הפוליטית הסוערת של סין בתחילת ה

"אם כוונתך אינה מוקרנת דרך הידיים אפילו עשרת אלפי טכניקות יהיו חסרות ערך" במאמר הקודם סיפרנו על אסופת המאמרים של יָאנְג מִינְג-בִּין [1]: קליגרף, צייר החצר הקיסרית, ואמן לחימה שערך השוואה בין תנועות הלחימה לקליגרפיה. חוּאַנְג טִינְג-גִ'יאֶן [2], קליגרף, צייר ומשורר מתקופת הסוֹנְג, האמין כי הקליגרפיה צריכה להיות ספונטנית וביטוי עצמי -"תמונת הנפש". בזמן שושלת טַאנְג (618-907) התקיימו יחסים קרובים בין אחיזת החרב והמכחול. החרב, שנחשבה ביטוי נעלה של רוח הלוחם, והקליגרפיה – הביטו