❖ בושה וחוּרְפָא
לשון חז"ל – להב, קצה הסכין החותך.
כיצד דנים את המגדף?
סנהדרין נו ע"א: "הַהוּא חוּרְפָא דְסַכִּינָא הוּא דְּקָא בָּזַע" | חוד הסכין הוא שקורע / מנקב [חותך].
החיים לא חזרו למסלולם. חצי מיקוד, חצי ציפה. אולי נקרא איזה ספר? נשמע טוב. קורא שוב את "מדיטציות על אלימות [1]". ביום השלישי אני רואה איזה משפט מוכר. מתברר שאני עדיין באותו עמוד... בעוד אנו עסוקים בזוטות כמו דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, האם הלכנו פייפן וכיוצא בזה, אנו מפספסים את מלחמת העולמות בקהילת החרבות הסיניות, ובמיוחד – חרב פיפיות או גִ'יאֶן. פוסט תמים הוביל להתלקחות אזורית, ומי יודע אם לא תהיה תגובה מידתית נגיע למלחמת עולם. שתי השאלות החמות:
הראשונה - כיצד יש לאחוז את ניצב החרב?
השנייה - האם זה כשר להדוף או לחסום את חרב היריב עם החוּרְפָא, כלומר עם הלהב - החלק החותך של החרב?
מו הראוי להתחיל באחיזה, אבל ברשותכם נתחיל בחסימה.
במחנה הראשון, הטוען כי אין להדוף או לחסום עם החוּרְפָא בשום פנים ואופן, ניצב בגאון סקוט רודל שלמד טאי צ'י ואת אמנות החרב מהמורה וַאנְג יאֶן-נִיאֶן [2] בטאיוואן. יש לי אליו סימפטיה מסוימת כאחד שבדרך כלל מדבר לעניין, אבל המיתוג והמיצוב שלו כ"מומחה החרב מס' 1 שאֵין בִּלְתּוֹ" קצת מעיבה על דמותו, כי לא משנה כמה אתה מומחה, תמיד יש עוד דעות, ובקיצור - כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל.
אמר רבנו סקוט:
"מדוע אמנויות החרב הסיניות מסיטות עם חלק הלהב השטוח? הסטה או חסימה עם החוּרְפָא אינה מקובלת באמנות החרב הסינית. חרבות סיניות מחושלות ממבנה של שלוש שכבות [נושא לדיון נפרד]. השכבה המרכזית עשויה מפלדה קשה מאוד המספקת קצה חיתוך מצוין. עם זאת, פלדה קשה יותר זו היא גם שבירה יותר מהשכבה החיצונית שבה היא עטופה. הקצה הוא גם החלק החלש ביותר מבחינה מבנית של החרב מכיוון שהוא הדק ביותר. קצה קשיח יכול להוביל לכשל של הלהב באמצע הקרב. איזה סייף נלחם באופן שעלול לגרום לו להיכשל במהלך מפגש בין חיים ומוות? די ברור שאף אחד. זו הסיבה, בין השאר, שעבודת החרב הסינית מתמקדת בהסטה עם הלהב השטוח".
המחנה השני כולל כמה חבר'ה נחמדים, שבדרך כלל לא מתנהלים כחכמולוגים, עד שהביאו להם את הסעיף, בעלי עמוד הפייסבוק "בית הספר לגמל שלמה של ווֹנְג הוֹן-פַאן [3]".
互相鬥擊之時，碰撞之聲達於四野，若我國之鬥刀者焉。~黃漢勛, 子午劍.
"כשהם נלחמים זה בזה, נשמע קול ההתנגשות לכל הכיוונים, ממש כמו קרב החרב בארצנו". ~
תורגם:
אל תכה הדדית (חרבות) יחד בו זמנית,
קול ההתנגשות מגיע לארבעת השדות,
זה כמו לחימת הדָאוֹ של ארצנו.
עצה בנושא תפעול החרב מאת ווֹנְג הוֹן-פַאן בחיבור "חרבות שעון השמש" [4].
הוסיפו והתפלפלו:
"הביטוי, "קול ההתנגשות מגיע לארבעת השדות", אומר פשוט שאתה יכול לשמוע אותו מרחוק, משהו שלא אמור לקרות. המונח המתורגם כהתנגשות [5], דוגמת גברים נמצאים בקרב. בהתחשב בעובדה שהחיבור "חרבות שעון השמש" מתעד את הרעיון על-פיו "שימוש בגִ'יאֶן כמו בדָאוֹ [חרב רחבה] יגרום לגברים מלומדים לצחוק, מעודדים את התלמידים ללמוד כראוי". הביטוי הזה נועד ללעוג לאלו שדופקים את הגִ'יאֶן שלהם יחד במהלך חילופי דברים. החיבור שימש בטעות כמובאה לכך שהרחקת חרב היריב עם החוּרְפָא היא "דבר" באמנויות החרב הסיניות, החיבור למעשה מציין בבירור את ההיפך. בחיבור ניתן למצוא דוגמה של חסימה מקצה לקצה. שני המתרגלים חתכו עם כף היד כלפי מטה, אופקית משמאל לימין, כנגד הלהבים של זה".
סיכמו בשמחה וששון:
"האם יש דרכים אחרות להתמודד עם התקפה? כמובן, נמצא באותו חיבור "חרבות שעון השמש". אתה יכול לתפוס את זרועו של האויב, או להתחמק לגמרי מהחיתוך שלו, או לחסום עם החלק השטוח, או לחתוך את אחת הגפיים. כל אלה נשארים כאפשרויות. בואו פשוט לא נעמיד פנים שחסימה עם החוּרְפָא לא הייתה גם תמרון הגנה שהופעל במודע, שנלמד בכוונה בכמה בתי ספר למתודולוגיית חרב סינית".
חשבתי להעניש את מי שלא עושה לייק ולצרף סרטון מייגע של רבע שעה של המחנה השני, אבל החלטתי להיות רחום וחנון כראוי לימים אלו. מצרף סרטון חלופי, אמנם לא עם גִ'יאֶן, אבל קצת יותר ממריץ לצפייה.
שתבוא על כולכם הברכה.
oOo
1. Miller, Rory. Meditations on Violence, 2008.
2. Wang Yan-nian 王延年 1914-2008
3. Wong Honfan | Mandarin: Huang Hanxun 黃漢勳
4. Huang Hanxun of Shunde 順德黃漢勳編述. Ziwu jian 子午劍,1951.
5. peng zhuang 碰撞