❖ ללא ציר וללא סיבה | עמידת ווּ גִ'י

הגדרות מילוניות למונח ווּ גִ'י wuji 無極

ווּ משמעו ללא, לא, "אין יש", מאומה, כְּלוּמִיּוּת, אפסיות 無

גִ'י משמעו טוּר הָרִים; תֶּלֶם, חָרִיץ, ציר כדור הארץ, הנקודה הגבוהה או הקיצונית ביותר, אינסוף או דבר חסר גבול 極

מודל קוסמולוגי בשם "תרשים הציר העילאי" נפתח בווּ גִ'י, המיוצג בצורת עיגול ריק. זהו מונח המבטא את המצב הראשוני ביותר ביקום ויכול להתפרש כמצב של קיום שבו כל "הדברים" ממוזגים עד היותם חסרי זהות וחסרי שם בתוך השלם. לפיכך, בניגוד לכמה פירושים מערביים למונח זה, ווּ גִ'י אינו מתפרש כ"כלום", "ריק", או "אַין". ניתן לכנות מצב זה בשם "יש מאין". חוסר היכולת לשים תוויות על דבר הנבדל מדבר אחר אינו יוצר ריק. פירוש הדבר, שדבר אינו יכול להיות מזוהה באופן עצמאי בתוך השלם, ולכן מה שקרוי לעיתים "ריק" אין משמעותו היעדר, אלא קיום כל הדברים שאינם עומדים כפרטים.

בואו נחשוב על אור, כמו אור המגיע מהשמש. בהיעדר מונח טוב יותר, נכנה אותו "אור לבן". למעשה, אור זה הוא חסר צבע לחלוטין – אך האם הוא חסר צבע ? אם נפרוש מנסרה (פריזמה), נגלה שכשאור זה משתבר הוא מתפצל לצבעי הקשת השונים. לכן, "צבע לבן" פירושו אינו היעדר אור, אלא קיומם של כל הצבעים לפני הפרדתם והתגלותם כצבעים שאנו יכולים לתת להם שמות. ווּ גִ'י הוא לעיתים אותו דבר. הוא המקור ל "קיים" לפני שהקיים הוכר ככזה בידי הכרה שלנו. אין הוא "הציר העילאי" (טַאי-גִ'י) אלא מתקיים לפני כן. הוא מעניק קיום לקיום היות והוא אבי הקיום.

בחופשה האחרונה קראתי את התרגום שיצא לאחרונה לספרו של רולאן בארת "אימפריית הסימנים" [הוצאת בבל, 2025). תיאורו המקסים של בארת אודות הכנת טֶמְפּוֹרָה במטבח היפני זרק אותי לעמידת ווּ-גִ'י:

"אומרים שהטמפורה היא מנה שמוצאה נוצרי (פורטוגזי); זהו האוכל של התענית: אך כשהוא מעודן באמצעות הטכניקות היפניות של ביטול ושחרור, זהו אוכל של זמן אחר: לא הזמן של טקס צום וכפרה, אלא של מעין מדיטציה, מרהיבה כשם שהיא כרוכה באכילה, מדיטציה על אודות משהו שאנחנו קובעים אותו, באין דבר טוב יותר (ואולי בעקבות המשעולים החרושים שלנו), בצד הקליל, האוורירי, השברירי, השקוף, הרענן, הצד של לא-כלום ששמו האמיתי יהיה המרווח חסר הגבולות המובחנים, או גם: הסימן הריק".

צילום: עמידת ווּ-גִ'י מתוך ספרה של הצלמת דרורה שפיץ: "תצלומים 1968-2009 אור | מרחב | זמן."

---