❖ נשר שחור וענן מרחף

בתנועה

כל הגוף כענן מרחף

קל וזורם ללא הרף

動中全身輕靈，如雲飄蕩，不著力，不僵滯。

פסקה המיוחסת לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג | "טָאי-גִ'י צ'וּאַן גִ'ינְג - כתבי המופת".תרגום: דוד מיכאלי.

זרימה ללא הרף היא דימוי אופייני בטָאי-גִ'י צ'וּאַן. ברשותכם נסתפק בשיבוש הנפוץ טאי צ'י. קיימים דיונים שונים על המהות האמיתית, או מקומה של אומנות זו בכלל בחיים המודרניים. ברצוני להתייחס למשפט קצר בסרטון על פיו טאי צ'י היא אמנות לחימה. אציין כי רוב המתרגלים שאני מלמד - בין אם צ'י גונג ובין אם טאי צ'י, לא שמעו מעולם שזו במקורה אמנות לחימה. האם זה חשוב? ובמידה והתשובה חיובית, מדוע לקבל יחס מועדף ולנקוט במדיניות אֵיפָה וְאֵיפָה? כלומר, במידה ונראה הדגמה גרועה באיזו אמנות לחימה מיד נשפוך קִיתוֹנוֹת של רותחין. האם כלל זה תופס בנוגע לטאי צ'י? מה לעשות והתהליך האבולוציוני הוביל את מרבית מתרגלי הטאי צ'י בעולם לכיוון טיפוח הבריאות, אולי בליווי תרגול פושינג הנדס.

אני מכליל כאן באופן גס "אב טיפוס":

• מתרגלים שהגיעו לטאי צ'י עם רקע באמנות לחימה אחרת, ו"מלבישים" את הידע הקודם לצורך חלק "קרבי". לא תמיד זה עוקב אחרי עקרונות הטאי צ'י או נראה טוב, אבל העיקר שכולם מרוצים.

• מתרגלים העוסקים בטאי צ'י בלבד ובטוחים שהם עוסקים בענף קרב משום שהם מתרגלים פושינג הנדס. לא מזלזל בעקרונות הפושינג הנדס, תרגול שאני מחבב במיוחד, אבל קרב או הגנה עצמית זה לא.

• מתרגלים העוסקים בטאי צ'י כאמנות תנועה וגם פה ושם במה שמכונה "אפליקציות". לא משתגע אחרי המונח הזה שפירושו יישום של רעיון או תכנית, ביצוע, אבל זה לפעם אחרת. האם תלמיד העוסק בתנועה ללא "מסלול קרבי" נקרא "לוחם"? לא בטוח, אולי חומל שזה חלק מדמות הלוחם. דמיינו מראה טיפוסי... התלמיד לא למד עמידות, צעדים, אגרופים, בעיטות, הגנות, טווחים. הוא מתבקש על לא עוול בכפו "לתקוף" את המורה. כאן נראה תנועה חסרת כוונה או מיקוד, אם זה בפארק זה יהיה לכיוון התוכי. עכשיו ימתין שעה עם היד באוויר עד שהמורה יפעיל עליו את קסמו.

עכשיו לדעתי... טאי צ'י עם כל מטרה היא אמנות קסומה. בגדול, כל אחד יעשה את מה שהוא אוהב, אבל אני חושב שמן הראוי שמורים לא יטעו בתלמידיהם את האשליה שאם הם עוסקים בטאי צ'י בעיקר כאמנות תנועה, הם ירכשו "על הדרך" ידע להגן על עצמם.

---