הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד, וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם... — לאה גולדברג אחרי כפתורי הצפרדע בחליפה הסינית, ואחרי חולצות האימון המודרניות, הגיע הזמן להסתכל למטה - אל כפות הרגליים. נקודת הפתיחה תהיה אימון יחף. את הנעליים נשאיר לפוסט הבא. בשנים האחרונות הפך המושג grounding, או “התקרקעות”, למונח מוכר בעולם הבריאות, עם דגש על מגע ישיר בין הגוף לבין האדמה: חול, דשא, קרקע טבעית. אבל מה קורה כאשר מסתכלים על אותו רעיון דרך עדשת אמנ

יום יום אני הופך מחומר לאבק יום ראשון שחור יום שני אני זורח ויום שלישי כוכב חדש נכון להיום | מילים: שאול בן שאול שחור או לבן. חשבתי לכתוב פוסט על הקשר בין אמנויות לחימה סיניות לרפואה. מה משך בעצם אותם אנשים להיות לוחמים וחומלים? הנושא נוגע בכל כך הרבה נקודות, רובן בכלל לא טכניות – דוגמת נוכחות, הקשבה, תקשורת. איזה אנשים אנחנו פוגשים בכלל בקליניקה ואיך זה מהדהד ומשפיע עלינו? אין ספק שהתקופה האחרונה מביאה על כנפיה לא רק תשישות ודכדוך. תשישות בהגדרתה היא עייפות קיצונית, כרו

האמת היא שרציתי לכתוב שני מאמרים הנוגעים ליחסי מורה תלמיד המתכתבים עם נושא אתיקה, אבל כרגיל – בין לבין נעצור עוד רגע וניפרד ממר ווֹנְג קְיוּ-קִיט (מנדרין: חוּאַנְג צִ'יָאוֹ-גִ'יֶה 黄侨杰) . כל מי שחי לפני עידן האינטרנט אולי מכיר את ספריו שעמדו בגאון בין מדפי עץ האורן. ווֹנְג קְיוּ-קִיט נולד במלזיה בשנת 1944 והתמחה בקונג פו וצ'י גונג. הוא הגדיר את עצמו "יורש הדור הרביעי של מנזר שָאוֹלִין הדרומי". ברשותכם – בכל הנוגע לכתרים השונים לא אכנס לאי דיוקים משום שכל מחקר בן זמננו הוכיח כי

חַכּוּ נָא עוֹד רֶגַע, חַכּוּ נָא בְּשֶׁקֶט, חַכּוּ בִּזְהִירוּת, הַמָּסָךְ יוֹרֵד. הַלַּיְלָה אֵינֶנּוּ רַק חֹשֶׁךְ עַל דֶּרֶךְ, לִפְעָמִים הוּא שִׁירִים וְנִגּוּן וָהֵד. הלילה הוא שירים | מילים: תרצה אתר. אני מניח שאתם יודעים או יודעות שממשיכים במסעות פרידה. טוני צ'וֹי [1], תלמיד דור תשיעי של שיטת גמל שלמה צפוני, לימד קונג פו בצ'יינה טאון, ניו יורק, למעלה מ- 50 שנה. לאחר שהיגר מהונג קונג לארצות הברית בשנת 1969, הוא השתמש באמנות הלחימה של גמל שלמה כדי לשמר את זהותו וכאמצעי