בחזרה ליָאנְג צֶ'נְג-פוּ "הבלתי מנוצח", נכדו של מייסד השיטה. אתייחס תחילה למה שכתב ידידי אמיר ניסן בנושא מותו של יָאנְג:"יאנג היה שמן אבל יש שאומרים שהוא נפטר מסיפליס שהייתה מחלה חשוכת מרפא בזמנו. לראשונה שמעתי על הסיפיליס מהמורה שלי, שהמורה שלו לִינְג טַאי-גּ'וֹנְג 凌台中 (נכתב בטעות צ'ונג) היה תלמיד טאי צ'י של יאנג והרופא שלו. יש חוקר בשם ג'ו ליק-סין שאימת את המידע." האם לִינְג טַאי-גּ'וֹנְג כתב זאת במקום כלשהו? האם יש יומן, מכתב, ריאיון או ביוגרפיה שבהם הדבר נאמר במפורש? מתי

איך כולם נוסעים להם מקומות שמורים ולי אין לאן לחזור, אין לאן לחזור הגולה | דודו טסה האורח שלנו היום הוא דָּא לִיוּ. אם מדברים על מורי טאי צ'י משפיעים בארה"ב הוא לבטח אחד מהם, בתקווה שתלמידתו הישראלית - הלא היא נועה בן אורי, תוכל לתקן, להרחיב ולהביא ניצוצות של אור מאותה תקופה. לִיוּ דָּא-לִיָאנְג [1], המכונה בדרך כלל דָּא לִיוּ, היה מורה טאי צ'י סיני שהושפע בעיקר מדאואיזם. הוא נולד בבייג'ינג בשנת 1906. בנוסף לטאי צ'י לימד גם צ'י גונג – דוגמת "שמונה חלקי רקמת המשי" הן בישיבה וה

בתנועה כל הגוף כענן מרחף קל וזורם ללא הרף 動中全身輕靈，如雲飄蕩，不著力，不僵滯。 פסקה המיוחסת לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג | "טָאי-גִ'י צ'וּאַן גִ'ינְג - כתבי המופת".תרגום: דוד מיכאלי. זרימה ללא הרף היא דימוי אופייני בטָאי-גִ'י צ'וּאַן. ברשותכם נסתפק בשיבוש הנפוץ טאי צ'י. קיימים דיונים שונים על המהות האמיתית, או מקומה של אומנות זו בכלל בחיים המודרניים. ברצוני להתייחס למשפט קצר בסרטון על פיו טאי צ'י היא אמנות לחימה. אציין כי רוב המתרגלים שאני מלמד - בין אם צ'י גונג ובין אם טאי צ'י, לא שמעו מעולם שזו במק

"אקורד אחד זה מספיק, שניים זה מתחיל להיות מוגזם, שלושה ואתה כבר בג'ז" | לוּ רִיד קושיה: מה היה ספר טָאי-גִ'י צ'וּאָן הראשון שיצא באנגלית...