❖ והרותם היה מלבין | חלק א'

וְהָרֹתֶם הָיָה מַלְבִּין וְהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ

תֵּל אָבִיב עֲטוּפָה עֲרָפֶל, יְרוּשָׁלַיִם רְחוֹקָה

מִישֶׁהוּ אוּלַי לֹא יַגִּיעַ לְסוֹף הַחֹרֶף הַזֶּה, לְשׁוּמָקוֹם.

והרותם היה מלבין | נתן יונתן

אז מה פירוש "לא יגיע לְשׁוּמָקוֹם"? אם כאן זה שם, אז אין בכלל שׁוּמָקוֹם, לא כולל שם האלבום הרביעי של אביב גפן, שבכל מקרה לא שמעתי. על פי ההגדרה שׁוּמָקוֹם הוא מקום שאינו קיים, מקום שאין לו כל חשיבות או משמעות כשהוא לעצמו. אבל אם מישהו הוא הוויה הוא לא יכול להתקיים בכלומיות, או אולי להיפך? בכל מקרה זו לא קבוצה לשירה עברית, בואו נתקדם.

קושיה: מה היה ספר טָאי-גִ'י צ'וּאָן הראשון שיצא באנגלית לקהל הרחב ומתי הוא פורסם? התשובה מורכבת, משום שלא נאמר האם הכוונה לתרגום הראשון או לספרות מקור הראשונה.

התשובה הראשונה נוגעת לתרגום חלקי לאנגלית של ספרו של צֶ'ן יֶאן-לִינְג [1]. הספר המקורי בשפה הסינית ראה אור בחודש יוני, שנת 1943, בשם "לקט טָאי-גִ'י צ'וּאָן: [חרב] דָאוֹ, [חרב] גִ'יאֶן, מוט וסָאן-שׁוֹאוּ [2]". זהו ספר שנוי במחלוקת, שגרם לאחד הריבים המתוקשרים של אותה תקופה, כי ידוע למורים לטָאי-גִ'י יש פיוז קצר (צוחק, כן?). אפילו מבט חטוף מספיק כדי לראות שמדובר בחיבור משמעותי, שונה למדי מהמדריכים הטכניים הפשוטים ששלטו בשווקי אומנויות הלחימה של התקופה.

עבודתו של צֶ'ן זכתה להערכה מכיוון שהוא ביקש לפתח מושגים חדשים. במקום פשוט לחזור על המיתוסים העתיקים, הוא בחן את ההיסטוריה העדכנית לתקופתו של האמנות, במיוחד בכל הנוגע לחוויותיה של משפחת יָאנְג. עבודתו סיפקה דיונים לא רק בנוגע לתבנית יד ריקה, אלא גם על ידיים דוחפות ושלושה כלי נשק. הקוראים יכלו אף למצוא חומר מכתבי המופת של טָאי-גִ'י צ'וּאָן ומסורות ההוראה של משפחת יָאנְג.

ולחלק העסיסי... החיבור של צֶ'ן היה שנוי במחלוקת בסוגיה כוללת האם בכלל הייתה לו הזכות להוציא את הספר לאור, והאם היה כאן מהלךשחרג מכללי האתיקה. על פי המסופר, צֶ'ן סיפר שביקש לשאול את המדריך הכתוב של המורה שלו, יָאנְג צֶ'נְג-פוּ [3], לערב אחד. יָאנְג היה בטוח שבלתי אפשרי לעבור על החומר במשך לילה אחד והסכים להשאילו. הוא לא היה מודע לכך שצֶ'ן שכר שבעה מעתיקים שיעתיקו את הספר במלואו באותו לילה. זה היה הבסיס לספרו בשנת 1943, כמובן למורת רוחם של משפחת יָאנְג. דבר זה אילץ אותם בסופו של דבר לפרסם גרסה משלהם של טקסטים אלה. האם זו אגדה אורבנית? לעולם לא נדע.

דאגלס וייל טוען כי צֶ'ן יֶאן-לִינְג היה למעשה תלמידו של טִיאֶן גָ'אוֹ-לִין [4], תלמיד של יָאנְג גִ'יאֶן-חוֹאוּ [5]. לפיכך, כתב היד של צֶ'ן התבסס למעשה על תורתו של טִיאֶן גָ'אוֹ-לִין. המאמץ לתעד באופן שיטתי חומר זה היה פרויקט קולקטיבי בהובלת כמה מתלמידיו של טִיאֶן. הם זעמו כאשר צֶ'ן שם את שמו על מה שהיה, לדעתם, פרויקט שיתופי. וייל סיפר שהקבוצה התכוננה לתבוע את צֶ'ן בבית המשפט על "גניבתו", אולם טִיאֶן התערב כדי להשכין שלום בית בין תלמידיו.

בשנת 1947 ראה אור בשאנגחאי תרגום חלקי לאנגלית בשם ""טָאי-צִ'י צ'וּאָן: השפעותיו ויישומיו המעשיים". מה שמעניין הוא שהספר הופץ על ידי לפחות שלוש הוצאות לאור שונות. בהמשך ראו אור תרגומים נוספים בטאיוואן והונג קונג. נכתבה הקדמה חדשה, המיועדת במיוחד לקהל מערבי, שסיפקה סקירה כללית של האמנות המתמקדת בבריאות וברווחה, והקדמה קצרה בנוגע למחבר. השוואה בין ההוצאה הסינית והאנגלית מגלה שהתרגום הוא חלקי מאוד. חלקים הושמטו, ונוספו הקדמות קצרות לקורא המערבי אודות יִין-יָאנְג ומושגים אחרים. חלקים שלמים שהתווספו ניסו להסביר כיצד טָאי-גִ'י צ'וּאָן מתכתב עם מסגרת המדע. עמודים שלמים הציגו שורות של משוואות מסודרות ודיאגרמות גיאומטריות. לשאול מי "תרגם" את הכרך הזה, זה בעצם לשאול מי כתב את מה שהיה במובנים רבים ספר עצמאי שנועד לשרת את טעמם של קוראים מערביים משכילים.

תרגום מצוין ומודרני של ספר זה נעשה בידי פול בְּרֶנַאן [6].

oOo

1. Chen Yan-ling 陳炎林 1906-1980

2. Taijiquan dao jian gun sanshou he bian 太極拳刀劍桿散手合編

3. Yang Cheng-fu 楊澄甫 1883-1936

4. Tian Zhao-lin 田兆麟 1891-1960

5. Yang Jian-hou 楊健侯 1839-1917

6. Chen Yanlin. "Taiji Compiled: The Boxing, Saber, Sword, Pole, and Sparring".

Translation by Paul Brennan, March, 2014.

---