❖ שִׁיר כְּאֵב | מאיר אריאל

שִׁיר כְּאֵב עוֹבֵר וָשָׁב

אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו

שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר

אָז אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר.

היום נפרדים מתלמידתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג [הידוע בשיבוש צֶ'נְג], מרגרט "מגי" ניומן שנפטרה בתאריך השמיני לחודש אוקטובר 2025, בגיל 101 שנים. היא הייתה אמנית ומורה ייחודית, ששזרה יחד מסורות מזרח ומערב לחיים שלמים של תנועה, משמעת והתעמקות רוחנית.

תחילת הסיפור עם הגעתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג לניו יורק בשנת 1964, במטרה ללמד תרבות סינית, ובמיוחד את גרסת הטאי צ'י המודרנית שיצר – תבנית מפושטת בת 37 משפטי תנועה של סגנון יָאנְג. הוא הוזמן ללמד על ידי הקהילה הסינית, אך החיבור הזה לא צלח. לפיכך המשיך לחלוק את האמנות עם מערביים, ובילה את שנותיו האחרונות בחיי פשטות ובהוראה במנהטן, שם נודע כ"אמן חמשת המצוינות": רפואה סינית, טאי צ'י, קליגרפיה, שירה וציור. במהלך שנות ה-60 וה-70 לימד קבוצה מגוונת של אנשים, כולל אמנים, מדענים והיפים. בתקופות של מחאות מלחמת וייטנאם ועידן ילדי הפרחים, הדור הצעיר היה בשל לקבל את תורתו. בתוך שנים ספורות בלבד, גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג העניק השראה לצעירים מערביים לעסוק באמנות סינית. בעוד שהוא לימד גם ציור וקליגרפיה, הגרסה המודרנית שלו לטאי צ'י ודרכיו המותאמים להוראת תלמידים מערביים הוכיחו את עצמם כמוצלחים ביותר מבין השלוש.

מגי ניומן הייתה תלמידה בכירה של תלמידה בכירה גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג והקדישה את חייה להוראת הטאי צ'י שלו. היא נולדה באלבמה והתעניינותה המוקדמת הובילה אותה תחילה לספורט, ולאחר מכן לריקוד. היא עברה לניו יורק בשנת 1950, שם התעמקה בבית הספר למחול ע"ש קתרין דנהאם, בבית הספר לבלט האמריקאי, בבית הספר לבלט של המטרופוליטן אופרה ובלהקת לואי ג'ונסון. היא הופיעה ללא לאות, הופיעה בקונצרטים של מחול מודרני ויצאה לסיבובי הופעות בינלאומיים עם להקת המחול של פול טיילור. מבקרי מחול ועמיתים כאחד שיבחו אותה כאמנית רב-תכליתית, קפדנית ואלגנטית.

מגי ניומן ניחנה בסקרנות הבלתי פוסקת. בתחילת שנות ה-60, דרכה פנתה ללימוד מדיטציה אצל מָהַרִישִׁי יוגי ואמן הזן נָקַגַאוַוה. כמו כן התאמנה בקראטה ואייקידו, ענף בו קיבלה חגורה שחורה מהמורה יָמַאדַה. במשך חמישים שנה היא הקדישה את עצמה לריקוד קַבּוּקִי קלאסי יפני, תרגול שהעשיר את הבנתה את התיאטרון, המחווה והנוכחות. בשנת 1964 פגשה את גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג, הפכה לאחת תלמידותיו הבכירות בניו יורק, והופקדה על קידום הוראתו. את זאת עשתה דרך מתן סדנאות, מחנות ושיעורים שבועיים במשך למעלה מחצי מאה. הוראתה של התאפיינה בענווה ובתובנה. היא אמרה לעתים קרובות שמשימת המורה היא "לא לדכא את רוח התלמיד", אלא ליצור מבנה שבו משמעת וספונטניות יכולות להיפגש.

---