יום יום אני הופך מחומר לאבק יום ראשון שחור יום שני אני זורח ויום שלישי כוכב חדש נכון להיום | מילים: שאול בן שאול שחור או לבן. חשבתי לכתוב פוסט על הקשר בין אמנויות לחימה סיניות לרפואה. מה משך בעצם אותם אנשים להיות לוחמים וחומלים? הנושא נוגע בכל כך הרבה נקודות, רובן בכלל לא טכניות – דוגמת נוכחות, הקשבה, תקשורת. איזה אנשים אנחנו פוגשים בכלל בקליניקה ואיך זה מהדהד ומשפיע עלינו? אין ספק שהתקופה האחרונה מביאה על כנפיה לא רק תשישות ודכדוך. תשישות בהגדרתה היא עייפות קיצונית, כרו

שִׁיר כְּאֵב עוֹבֵר וָשָׁב אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר אָז אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר. היום נפרדים מתלמידתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג [הידוע בשיבוש צֶ'נְג], מרגרט "מגי" ניומן שנפטרה בתאריך השמיני לחודש אוקטובר 2025, בגיל 101 שנים. היא הייתה אמנית ומורה ייחודית, ששזרה יחד מסורות מזרח ומערב לחיים שלמים של תנועה, משמעת והתעמקות רוחנית. תחילת הסיפור עם הגעתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג לניו יורק בשנת 1964, במטרה ללמד תרבות סינית, ובמיוחד

שמו של החיבור העתיק והחשוב מכל ברפואה הסינית הוא "כתב המופת הפנימי של הקיסר הצהוב [1]", ספר בן שמונה-עשר מגילות שנכתב בידי מספר רופאים...

במהלך שושלת סוֹנְג הצפונית [1], מלומדים שגילו עניין ברפואה הגבילו את עצמם לנושאי לימוד כגון פרשנויות וסידור חומרי הלימוד באופן שיטתי,...