❖ נכון להיום
- Abi Moriya
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
יום יום אני הופך מחומר לאבק
יום ראשון שחור
יום שני אני זורח
ויום שלישי כוכב חדש
נכון להיום | מילים: שאול בן שאול
שחור או לבן. חשבתי לכתוב פוסט על הקשר בין אמנויות לחימה סיניות לרפואה. מה משך בעצם אותם אנשים להיות לוחמים וחומלים? הנושא נוגע בכל כך הרבה נקודות, רובן בכלל לא טכניות – דוגמת נוכחות, הקשבה, תקשורת.
איזה אנשים אנחנו פוגשים בכלל בקליניקה ואיך זה מהדהד ומשפיע עלינו? אין ספק שהתקופה האחרונה מביאה על כנפיה לא רק תשישות ודכדוך. תשישות בהגדרתה היא עייפות קיצונית, כרונית או חריפה, המלווה בתחושת חוסר אנרגיה וחולשה מתמדת, ואינה חולפת לאחר מנוחה או שינה. במצב הנוכחי אנחנו לא מדברים בכלל על שינה רצופה. כאן כמטפלים אנחנו לא נדרשים ל"בועת הגנה" או טכניקות שונות הנלמדות ברפואה משלימה, כל זאת על מנת שצ'י שלילי לא יחדור אלינו. כאן נדרשים לפתוח את צינור השפע – חילוף תדרים ואנרגיה. כן, לפעמים זה יכול גם להתיש – הן פיזית והן נפשית. בנוגע לתחזוקה עצמית אין כמו קונג פו / טאי צ'י / צ'י גונג. מכליל את שלושתם בנשימה אחת, אחרת נלך ונדעך בעצמנו.
יש כוח בלשבור.
ויש כוח בלהחזיר.
חוזר רגע לאמני הלחימה עצמם. מה קורה לכוח כשמשהו נשבר? פציעה פיזית או נפשית של לוחם חייבת להוביל לשינוי תפיסה. רפואה סינית לא רק "מתקנת", אלא משנה הבנה של הגוף. כוח הוא לא רק הפקה, כוח הוא גם ויסות, שיקום, הקשבה. נקודה עדינה היא התפיסה לפיה כוח = יותר. הייתי אומר, כוח = מדויק יותר. זה מתחבר בשלמות גם לשִׂינְג-אִי צ'וּאַן או כל ענף קונג פו, ובאותה מידה לטיפול.
פינת "הידעת?"
השיר "נכון להיום", שבוצע על ידי זוהר ארגוב (1982) ונכתב על ידי שאול בן שאול, מתאר עליות ומורדות בחייו של אדם, התמודדות עם שגרת יום-יום שוחקת, שאיפה לחופש והמרה של עבודה קשה ("עבד") ברצון למנוחה ("אשכב על הגב"). השיר משקף מצבי רוח משתנים ורצון למצוא משמעות.
תגובות