❖ רק עוד רגע קט

האמת היא שרציתי לכתוב שני מאמרים הנוגעים ליחסי מורה תלמיד המתכתבים עם נושא אתיקה, אבל כרגיל – בין לבין נעצור עוד רגע וניפרד ממר ווֹנְג קְיוּ-קִיט (מנדרין: חוּאַנְג צִ'יָאוֹ-גִ'יֶה 黄侨杰) . כל מי שחי לפני עידן האינטרנט אולי מכיר את ספריו שעמדו בגאון בין מדפי עץ האורן.

ווֹנְג קְיוּ-קִיט נולד במלזיה בשנת 1944 והתמחה בקונג פו וצ'י גונג. הוא הגדיר את עצמו "יורש הדור הרביעי של מנזר שָאוֹלִין הדרומי". ברשותכם – בכל הנוגע לכתרים השונים לא אכנס לאי דיוקים משום שכל מחקר בן זמננו הוכיח כי מנזר זה לא היה קיים בכלל. הוא החל את אימוניו בשָאוֹלִין קונג-פו וריקוד האריה בשנת 1954, כשהיה בן עשר. המורה הראשון שלו היה לָאי צִ'ין-וָאה. לאחר מכן למד עם המורה הוֹ פָּאט-נָאם, דור שלישי של אגרוף שָאוֹלִין דרומי. בנוסף השתלם בסגנון חמש האבות הקדמונים ובסגנון וינג צ'ון.

בשנת 1982  ייסד את בית הספר שָאוֹלִין וָאה-נָאם, שם שנגזר משמותיהם המשולבים של שניים ממוריו, וזאת במטרה לשמר ולהעביר את תורתו, הפילוסופיה ודרך התרגול. כמו כן תרם לקידום הצ'י גונג לטיפוח הבריאות ולהתפתחות רוחנית. לטענתו הדגים טכניקות הכוללות העברת צ'י מרחוק בשנת 1989.

ווֹנְג קְיוּ-קִיט לימד קונג פו וצ'י גונג במסירות רבה משך עשרות שנים. התחושה כי מורים רבים אינם חולקים את כל הידע שרכשו גרמה לו להיות ישיר ופתוח באופן יוצא דופן בתורתו. הוא סייע בהקמת התאחדות הקונג פו במלזיה, שם שימש בתפקיד סגן הנשיא. בנוסף, הוא היה סופר פורה שכתב למעלה מתריסר ספרים, כולל "אמנות הצ'י גונג" (1993), "הספר השלם של טאי צ'י צ'ואן" (1996) ו"הספר השלם של שָאוֹלִין" (2006), שתורגמו לשפות רבות. עבודותיו מדגישות את היתרונות של תרגול אמנויות הלחימה כמכלול המשמש להעשרה פיזית, נפשית ורוחנית, תוך הסתמכות על שושלתו וניסיונו המוצהרים.

יהי זכרו ברוך.

---