האמת היא שרציתי לכתוב שני מאמרים הנוגעים ליחסי מורה תלמיד המתכתבים עם נושא אתיקה, אבל כרגיל – בין לבין נעצור עוד רגע וניפרד ממר ווֹנְג קְיוּ-קִיט (מנדרין: חוּאַנְג צִ'יָאוֹ-גִ'יֶה 黄侨杰) . כל מי שחי לפני עידן האינטרנט אולי מכיר את ספריו שעמדו בגאון בין מדפי עץ האורן. ווֹנְג קְיוּ-קִיט נולד במלזיה בשנת 1944 והתמחה בקונג פו וצ'י גונג. הוא הגדיר את עצמו "יורש הדור הרביעי של מנזר שָאוֹלִין הדרומי". ברשותכם – בכל הנוגע לכתרים השונים לא אכנס לאי דיוקים משום שכל מחקר בן זמננו הוכיח כי

חַכּוּ נָא עוֹד רֶגַע, חַכּוּ נָא בְּשֶׁקֶט, חַכּוּ בִּזְהִירוּת, הַמָּסָךְ יוֹרֵד. הַלַּיְלָה אֵינֶנּוּ רַק חֹשֶׁךְ עַל דֶּרֶךְ, לִפְעָמִים הוּא שִׁירִים וְנִגּוּן וָהֵד. הלילה הוא שירים | מילים: תרצה אתר.   אני מניח שאתם יודעים או יודעות שממשיכים במסעות פרידה. טוני צ'וֹי [1], תלמיד דור תשיעי של שיטת גמל שלמה צפוני, לימד קונג פו בצ'יינה טאון, ניו יורק, למעלה מ- 50 שנה. לאחר שהיגר מהונג קונג לארצות הברית בשנת 1969, הוא השתמש באמנות הלחימה של גמל שלמה כדי לשמר את זהותו וכאמצעי

האורח שלנו הפעם הוא חברינו תום רוטנברג עם מאמר אודות ריקוד האריה / לביאה בהונג קונג. מודה שנתקפתי פרץ נוסטלגיה קצר, היות ולמדתי במשך מספר...

מורה שהלך לעולמו ראוי להוקרה. מילים הן זריעת סימני כתב שחורים על רקע לבן. גיבור הסרטון יַאוֹ וַאן-וָא [1], היה בן לקבוצה האתנית של בני...