האמת היא שרציתי לכתוב שני מאמרים הנוגעים ליחסי מורה תלמיד המתכתבים עם נושא אתיקה, אבל כרגיל – בין לבין נעצור עוד רגע וניפרד ממר ווֹנְג קְיוּ-קִיט (מנדרין: חוּאַנְג צִ'יָאוֹ-גִ'יֶה 黄侨杰) . כל מי שחי לפני עידן האינטרנט אולי מכיר את ספריו שעמדו בגאון בין מדפי עץ האורן. ווֹנְג קְיוּ-קִיט נולד במלזיה בשנת 1944 והתמחה בקונג פו וצ'י גונג. הוא הגדיר את עצמו "יורש הדור הרביעי של מנזר שָאוֹלִין הדרומי". ברשותכם – בכל הנוגע לכתרים השונים לא אכנס לאי דיוקים משום שכל מחקר בן זמננו הוכיח כי

חַכּוּ נָא עוֹד רֶגַע, חַכּוּ נָא בְּשֶׁקֶט, חַכּוּ בִּזְהִירוּת, הַמָּסָךְ יוֹרֵד. הַלַּיְלָה אֵינֶנּוּ רַק חֹשֶׁךְ עַל דֶּרֶךְ, לִפְעָמִים הוּא שִׁירִים וְנִגּוּן וָהֵד. הלילה הוא שירים | מילים: תרצה אתר. אני מניח שאתם יודעים או יודעות שממשיכים במסעות פרידה. טוני צ'וֹי [1], תלמיד דור תשיעי של שיטת גמל שלמה צפוני, לימד קונג פו בצ'יינה טאון, ניו יורק, למעלה מ- 50 שנה. לאחר שהיגר מהונג קונג לארצות הברית בשנת 1969, הוא השתמש באמנות הלחימה של גמל שלמה כדי לשמר את זהותו וכאמצעי

כידוע, למרות שאני מתכנן להעלות מדי פעם מאמר חדש, המחשבה נקטעת בהודעה על פטירתו של מָאן דְּהוּ כזה או אחר, כך שחלק לא מבוטל מהמאמרים באתר הם מסע פרידה. הפעם נפרדים מטים טָאקֶט, אושיית JKD, שנפטר בשנתו בתאריך 23 לאוקטובר, שנת 2025, בגיל שמונים וארבע. טאקט החל לתרגל אומנויות לחימה כשהוצב בטאיוואן בשנת 1962 בזמן ששירת בחיל האוויר של ארצות הברית. על פי תיאורו, במהלך שלוש שנותיו בטאיוואן הוא למד שִׂינְג-אִי צ'וּּאָן, טָאי-גִ'י צ'וּאָן, שאולין צפוני ודרום, עגור לבן וקונג פו בסגנון ק

נראה כי התבוננות במרחב הקשר סין-אוקינאווה-יפן לא פוסק. המחקר המקיף ביותר נוגע לחיבור בּוּבִּישִי [1] שהופיע באוקינאווה כספר חסר שם ממקור...