❖ בַּת צִיּוֹן שָׁמַעְתִּי מְמָרֶרֶת אֲמָרֶיהָ
בעקבות שאלה שעלתה בקבוצת אמנויות לחימה סיניות בפייסבוק בנושא פרסומים אודות אמנויות לחימה בטאיוואן ובהונג קונג. ובכן, המצב כרגע לטעמי: הונג קונג מובילה טרנד שבסיסו ישן נושן – שימוש באמנויות לחימה מסורתיות כמייצגות את המורשת הסינית של הונג קונג. בנוגע לטאיוואן אהובתי – עדיין ממתין להתעוררות.
חם היישר מהתנור... בדרכו אלי ספר בשם לִינְג נַאן הוּנְג קוּאֵן [1] (הוּנְג גָא), שירד לדפוס במקביל לתערוכה שהתקיימה במרכז לאמנויות מיצג בהונג קונג. מעבר לעניין בתערוכה עצמה מעניין לראות מי נטל חלק בפרויקט, מי כמארגן ומי כספונסר: ארגון האוניברסיטה העירונית של הונג קונג, התאחדות הגוּאוֹ-שוּ, גלריות לאמנות ועוד. במילים אחרות, ארגוני אמנויות הלחימה מצליחים לרתום אישים ומוסדות בתמהיל מאוד מגוון.
הספר והתערוכה מכוונים להציג את הרכיבים המשלימים של תרבות הגוף ואמנויות הלחימה דרך העדשה של סגנון הוּנְג קוּאֵן, שלו כמאה שנות היסטוריה בהונג קונג. רצף הצילומים והאותיות עוקב אחר ההיסטוריה המקבילה של שתי דמויות אייקוניות שתרמו להפצת הסגנון: לַאם סַאי-וִינְג [2] וצאצאיו מצד אחד, להם היה תפקיד מכריע במודרניזציה ובעריכה שיטתית של אמנויות הלחימה בדרום סין, ולַאוֹֹ צַ'אם [3] וצאצאיו מצד שני (לבנו, לַאוֹ קַא-לֵאוּנְג [4], שחקן קולנוע, יוצר סרטים, כוריאוגרף ואמן לחימה הקדשתי מאמרים קודמים) שהשפעתם על העלילות הקולנועיות של אמנויות הלחימה על מסך הכסף הייתה אדירה. הסיפור מנסה לעקוב אחר ההשפעה ההדדית של שני המורים והאמנות שייצגו, בין אם ברחובות ובאולמות האימונים ובין אם על המרקע.
עוד על התערוכה:
https://www.lingnanhungkuen.com/#home
להזמנת הספר:
angela@kungfufestival.com
oOo
1. Lingnan Hung Kuen Across the Century: Kung Fu Narratives in Cinema and Community
2. Lam Sai-wing(Mandarin: Lin Shirong) 林世榮 1860-1943
3. Lau Cham (Mandarin: Liu Zhan) 劉湛
4. Lau Kar-leung (Mandarin: Liu Jialiang) 劉家良 1934-2013
