שאלות לפֶּנְג הקטן ❖
שנת 1991, שאלות מופנות לפֶּנְג חַאן-פִּינְג, המורה שלי לכלי נשק בטאיוואן. פֶּנְג הקטן נהרג בתאונת אופנוע בשנת 1999.
ש: מהו עבורך המונח גוֹנְג-פוּ ?
ת: גוֹנְג-פוּ הוא עבורי אמנות, פילוסופית חיים, מאבק נגד עצמך! האמצעים בהם אנו משתמשים, הזמן והמאמץ המושקעים אינם קלים כלל. זוהי עבודה קשה מאוד. מסורת זו, שעברה מדור לדור, עברה במשך השנים שינויים רבים. כיום קל יחסית ללמוד מסורות שונות דוגמת שָאוֹלִין או ווּ-דַאנְג, מה שהיה בלתי אפשרי בעבר.
אני יכול לחלק את המונח גוֹנְג-פוּ לשלושה רבדים:
גֶ'ן 真 כיצד ניתן להשתמש בגוֹנְג-פוּ למטרות לחימה ובריאות.
שַאן 善 פילוסופיית העל: מהן הסיבות שאני לומד וחוקר באמצעות הגוֹנְג-פוּ שלי.
מֵיי 美 גוֹנְג-פוּ כאמצעי ביטוי של אסתטיקה ויופי.
ש: האם קיים עבורך הבדל בין המושגים גוֹנְג-פוּ לווּ-שוּ?
ת: ווּ-שוּ החדש אשר מיושם בעיקר ברפובליקה העממית פועל בעיקר ברמה הספורטיבית והאסתטית. רכיב היעילות משני ביותר, כלומר, הטכניקה אינה ישימה וחסרת כל תועלת בנוגע לקרב של הפרט. גוֹנְג-פוּ מצד שני צריך להיות יעיל!
ש: מהי המטרה של פעילות גופנית יומיומית?
ת: לאימון גוֹנְג-פוּ קיימים סוגי מוטיבציה שונים. ישנם תלמידים הרוצים ללמוד להגן על עצמם או להעלות את רמת הביטחון העצמי שלהם. אחרים מגיעים על מנת לשמור על כושר גופני. שלא כמו בתאילנד, שם לוחם אגרוף תאילנדי יכול למצוא את פרנסתו בענפי הקרב, כאן הליבה היא בעיקר הנאה. כל אחד מגדיר את סדר העדיפויות שלו באימונים.
ש: מה דעתך על תחרויות ספורט, בין אם תחרות או לחימה שלא למטרות רווח?
ת: רבים מבקשים למדוד ולעדכן את רמת הידע שלהם שצריכה להיות ברורה. ההשוואה עם אחרים אינה עושה טוב לגוֹנְג-פוּ שלנו. מי יותר טוב ומי פחות? לעתים קרובות התוצאה היא "הסגנון שלי טוב יותר משלך". ההשוואה הזו בעיני אינה רלוונטית לחלוטין, שכן אינה הדבר האמיתי. כלומר, ההכשרה שנעשית כאן היא למטרות שימוש בלבד. שנית, הטוב יותר הוא האדם ולא השיטה. עדיף למצוא מישהו שטוב להתאמן אתו מאשר מישהו להילחם אתו.
ש: רבים שואלים "כמה זמן צריך להתאמן על מנת להיות טובים" ?
ת: שאלה זו אינה חשובה. רבים המתרגלים גוֹנְג-פוּ מציבים לעצמם מטרה - להגיע לשלמות או לזכות באליפות. במקום זה יש צורך בסבלנות הדרושה על מנת למקד את האימון. אנו מלטשים את האמנות כל חיינו. מוטב להתמקד במטרה להשתפר היום לעומת האתמול ולמצוא סיפוק ואושר. אני נהנה מהגוֹנְג-פוּ לשמו.
ש: כיצד אתה מלמד ? האם יש לך שיטה מיוחדת להוראה?
ת: עבורי גוֹנְג-פוּ היא פילוסופיה אשר השפיעה על כל היבט של חיי. אני לא רוצה ללמד את התלמידים שלי להפוך לבריוני רחוב. הלוֹגוֹ (עברית: סַמְלִיל) שלי הוא גמל שלמה עם חרב וספר. בעבר הייתה קיימת הפרדה בין המונחים העט והספר (או תרבות ולחימה). היום אנו רואים שניתן לפתור עימותים לא רק בעזרת האגרופים. מי שחושב רק על מאבק לא מבין את משמעות הגוֹנְג-פוּ.
ש: כיצד אתה רואה את התפתחות אמנויות הלחימה בטאיוואן?
ת: טאיוואן חווה שינויים חברתיים עצומים ומפנה עורף לתרבות הישנה לטובת מודלים מערביים. הצלחה בבית הספר היא ערבות להצלחה מקצועית ורמת חיים גבוהה. כתוצאה מכך הלחצים המופעלים על תלמידים צעירים הם עצומים. הילדים אינם מקבלים הכשרה כיצד להשתלב בחברה אלא כיצד להצליח בעבודה. הסיכויים להרוויח כסף בעזרת גוֹנְג-פוּ אינם גבוהים. אנחנו מתאמנים כל יום, מיוזעים ומלוכלכים. הכרה חברתית באה, בדרך כלל, עם חליפה וצווארון לבן. להתפרנס מהוראת גוֹנְג-פוּ אינו דבר קל. אתה נדרש למכור את האמנות שלך כמוצר. אני מסוגל לחיות באושר עם הגוֹנְג-פוּ שלי. אין הרבה, אבל אני מאושר! הסוד הוא הוראה ישירה ממורה לתלמיד ורוחב לב ללא סייגים.
