בחזרה ליָאנְג צֶ'נְג-פוּ "הבלתי מנוצח", נכדו של מייסד השיטה. אתייחס תחילה למה שכתב ידידי אמיר ניסן בנושא מותו של יָאנְג:"יאנג היה שמן אבל יש שאומרים שהוא נפטר מסיפליס שהייתה מחלה חשוכת מרפא בזמנו. לראשונה שמעתי על הסיפיליס מהמורה שלי, שהמורה שלו לִינְג טַאי-גּ'וֹנְג 凌台中 (נכתב בטעות צ'ונג) היה תלמיד טאי צ'י של יאנג והרופא שלו. יש חוקר בשם ג'ו ליק-סין שאימת את המידע." האם לִינְג טַאי-גּ'וֹנְג כתב זאת במקום כלשהו? האם יש יומן, מכתב, ריאיון או ביוגרפיה שבהם הדבר נאמר במפורש? מתי

"ביו-האק": פועל המתאר ניסיונות "לשפר או לייעל את הביצועים הפיזיים או הנפשיים, הבריאות, אורך החיים או הרווחה של האדם". כאשר חושבים על טאי צ'י מודרני, נראה כי המחשבה הראשונה שצפה אינה דווקא אומנות לחימה כבירה, אלא אומנות לטיפוח הבריאות, בעלת היבטים פיזיים ונפשיים. עכשיו אני בהלם. יָאנְג צֶ'נְג-פוּ "הבלתי מנוצח", נכדו של מייסד השיטה והאיש שהנגיש את סגנון יָאנְג להמונים, נפטר בגיל 53. אם אתם רוצים להישמע אינטלקטואלים – אמרו "יָאנְג סטייל", אבל במבטא ישראלי. נחזור לבלתי מנוצח: היה

גדת המים היא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הגדולים של ספרות סין, ונחשבת לאחת היצירות המכוננות של ספרות הווּ-שִׂיָא. הרומן מיוחס לשְׂה נָאי-אַן וקיבל את צורתו המוכרת בתקופת שושלת מִינְג. עלילת הרומן, המתרחשת בשלהי שושלת סוֹנְג, מותחת ביקורת חריפה על השחיתות השלטונית ועל העוולות החברתיות של התקופה. בין הדמויות הידועות ברומן גדת המים נמנה לוּ גְ'ה-שֶׁן [1], הנודע בכינויו “הנזיר המקועקע [2]”. דמותו משלבת עוצמה גופנית, נאמנות וחוש צדק עם מזג סוער, נועזות ופזיזות. הוא נושא מוט צַ