כידוע, למרות שאני מתכנן להעלות מדי פעם מאמר חדש, המחשבה נקטעת בהודעה על פטירתו של מָאן דְּהוּ כזה או אחר, כך שחלק לא מבוטל מהמאמרים באתר הם מסע פרידה. הפעם נפרדים מטים טָאקֶט, אושיית JKD, שנפטר בשנתו בתאריך 23 לאוקטובר, שנת 2025, בגיל שמונים וארבע. טאקט החל לתרגל אומנויות לחימה כשהוצב בטאיוואן בשנת 1962 בזמן ששירת בחיל האוויר של ארצות הברית. על פי תיאורו, במהלך שלוש שנותיו בטאיוואן הוא למד שִׂינְג-אִי צ'וּּאָן, טָאי-גִ'י צ'וּאָן, שאולין צפוני ודרום, עגור לבן וקונג פו בסגנון ק

שִׁיר כְּאֵב עוֹבֵר וָשָׁב אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר אָז אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר. היום נפרדים מתלמידתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג [הידוע בשיבוש צֶ'נְג], מרגרט "מגי" ניומן שנפטרה בתאריך השמיני לחודש אוקטובר 2025, בגיל 101 שנים. היא הייתה אמנית ומורה ייחודית, ששזרה יחד מסורות מזרח ומערב לחיים שלמים של תנועה, משמעת והתעמקות רוחנית. תחילת הסיפור עם הגעתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג לניו יורק בשנת 1964, במטרה ללמד תרבות סינית, ובמיוחד

במאמר הקודם בו אזכרתי מספר אמנים המייצרים חרבות מעץ, כתבתי על סטודיו סַנְטוֹשׁ (קנדה): "בדומה לחלק מהשמות שהוזכרו כאן, סטודיו סַנְטוֹשׁ מייצר מגוון כלי נשק מעץ - הן לתרגול אישי, והן לתרגול בזוגות עם קצה מעוגל. סקוט רודל, המנהל דף פייסבוק בנושא חרבות סיניות, מהלל ומשבח את החברה ומפרסם אותה. בדרך כלל אני מעריך אותו כאחד שמדבר לעניין, אבל נראה כי המיתוג שלו כ"מר חרב" חלחל יותר מדי לתודעתו והוא מרשה לעצמו להשתלח ביצרנים אחרים על לא עוול בכפם. בקיצור - אין ברשותי כלי נשק שלהם." גי