בני הַאקָה הם מקבוצות המיעוטים הבולטות בחופי סין הדרומיים. בהתאם לדברי פרופסור לוּאוֹ שִֹיַאנְג- לִין, מקורם בצפון סין, והם היגרו דרומה בשני גלי הגירה גדולים. כתוצאה מכך, הם שימרו רכיבים אַרְכָאיִים מתרבות סין של המישורים המרכזיים, כגון הניב הלשוני (דיאלקט), פולחנים ייחודיים וסדר חברתי המושתת על שושלות. השם "הַאקָה" הוא חדש יחסית, מתקופת שלהי שושלת צִ'ינְג, וייצג את היחס של הילידים "בני המקום" ל"חיצוניים" שעברו להתגורר בטריטוריות שלהם. במהלך שושלות מִינְג וצִ'ינְג דרום סין הת

נראה כי התבוננות במרחב הקשר סין-אוקינאווה-יפן לא פוסק. המחקר המקיף ביותר נוגע לחיבור בּוּבִּישִי [1] שהופיע באוקינאווה כספר חסר שם ממקור...

אין ספק שלאור התפיסה הסינית לפיה התקופה האוטופית כבר חלפה לה מזמן קל להבין את הכבוד כלפי האבות הקדמונים. בכל אופן, דברי חכמה, רעיונות והשקפות ניתן למצוא בכל עת. וַאנְג שׂוּאַן-גִ'יֶה [1] נולד בשנת 1935 בבייג'ינג והחל לתרגל אומנויות לחימה מגיל צעיר. בנוסף לאימונים אצל מספר מורים מוכשרים, ביניהם המתאבק הנודע שִׂיוֹנְג דֵה-חַאן, הוא גם ביקש הדרכה במדיטציה מנזירים בודהיסטים ודאואיסטים. הוא היה חניכו של הנזיר יוּאֶה לַאנְג ממנזר חוּאָה-יאֶן [2], ממנו למד בודהיזם, צ'י-גונג וחבטות ב