לא היום הכי משמח בהונג קונג בעקבות שריפת ענק.  נכון לרגע זה כ-100 הרוגים, מאות נעדרים. הערכות ראשוניות: פיגומי הבמבוק ששימשו לשיפוץ הבניינים היוו זרז להתפשטות הלהבות. בעניין אחר - הונג קונג מציינת את יום הולדתו ה-85 של ברוס לִי עם תערוכה לכבוד אגדת אומנויות הלחימה. התערוכה, תחת הכותרת "הדרך חסרת הצורה" מבטיחה להיות תצוגה דינמית ורב-חושית עם מיצבים אינטראקטיביים המציגים את תנועותיו הייחודיות של לִי ואת התובנות הפילוסופיות שלו, בבמת האמנות החיה של תחנת ה-MTR של הונג קונג עד ה-8

תחילת הסיפור בפוסט פייסבוק שהעלה החבר Wong Yuen-Ming. גיבורנו הוא וָאנְג ג'וּ-לִין [1] שפרסם בשנת 1931 בעיר טיאנג'ין ספר צִ'י-גוֹנְג הנוגע לטיפוח הבריאות. רפרוף קל בזיכרוני מעלה שנתקלתי בשם זה במאמר בצרפתית הנוגע להיסטוריה חברתית בשם "תושבים עירוניים ואזרחים בסין של המאה ה-20". מגלה שבמאמר מדובר בנשיא לשכת המסחר של טיאנג'ין [2]. מה הסיכויים ששני אנשים בעלי אותו שם יהיו באותה תקופה בטיאנג'ין? בכל אופן, התברר כי אותו וָאנְג נרצח בשנת 1938 ולא כתב שום ספר צִ'י-גוֹנְג. כבר לא טוב

שִׁיר כְּאֵב עוֹבֵר וָשָׁב אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר אָז אֲנִי שָׁר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר. היום נפרדים מתלמידתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג [הידוע בשיבוש צֶ'נְג], מרגרט "מגי" ניומן שנפטרה בתאריך השמיני לחודש אוקטובר 2025, בגיל 101 שנים. היא הייתה אמנית ומורה ייחודית, ששזרה יחד מסורות מזרח ומערב לחיים שלמים של תנועה, משמעת והתעמקות רוחנית. תחילת הסיפור עם הגעתו של גֶ'נְג מַאן-צִ'ינְג לניו יורק בשנת 1964, במטרה ללמד תרבות סינית, ובמיוחד

הקטע הבא לקוח מתוך ספר שהוציא בנו של המורה בטאיוואן. חרש החרבות בסיפור אינו אותו אדם המוצג בסרטון, אבל מצייר יפה את האווירה: "גַ'אנְג...