"ביו-האק": פועל המתאר ניסיונות "לשפר או לייעל את הביצועים הפיזיים או הנפשיים, הבריאות, אורך החיים או הרווחה של האדם". כאשר חושבים על טאי צ'י מודרני, נראה כי המחשבה הראשונה שצפה אינה דווקא אומנות לחימה כבירה, אלא אומנות לטיפוח הבריאות, בעלת היבטים פיזיים ונפשיים. עכשיו אני בהלם. יָאנְג צֶ'נְג-פוּ "הבלתי מנוצח", נכדו של מייסד השיטה והאיש שהנגיש את סגנון יָאנְג להמונים, נפטר בגיל 53. אם אתם רוצים להישמע אינטלקטואלים – אמרו "יָאנְג סטייל", אבל במבטא ישראלי. נחזור לבלתי מנוצח: היה

גדת המים היא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הגדולים של ספרות סין, ונחשבת לאחת היצירות המכוננות של ספרות הווּ-שִׂיָא. הרומן מיוחס לשְׂה נָאי-אַן וקיבל את צורתו המוכרת בתקופת שושלת מִינְג. עלילת הרומן, המתרחשת בשלהי שושלת סוֹנְג, מותחת ביקורת חריפה על השחיתות השלטונית ועל העוולות החברתיות של התקופה. בין הדמויות הידועות ברומן גדת המים נמנה לוּ גְ'ה-שֶׁן [1], הנודע בכינויו “הנזיר המקועקע [2]”. דמותו משלבת עוצמה גופנית, נאמנות וחוש צדק עם מזג סוער, נועזות ופזיזות. הוא נושא מוט צַ

יום יום אני הופך מחומר לאבק יום ראשון שחור יום שני אני זורח ויום שלישי כוכב חדש נכון להיום | מילים: שאול בן שאול שחור או לבן. חשבתי לכתוב פוסט על הקשר בין אמנויות לחימה סיניות לרפואה. מה משך בעצם אותם אנשים להיות לוחמים וחומלים? הנושא נוגע בכל כך הרבה נקודות, רובן בכלל לא טכניות – דוגמת נוכחות, הקשבה, תקשורת. איזה אנשים אנחנו פוגשים בכלל בקליניקה ואיך זה מהדהד ומשפיע עלינו? אין ספק שהתקופה האחרונה מביאה על כנפיה לא רק תשישות ודכדוך. תשישות בהגדרתה היא עייפות קיצונית, כרו

אריק לינג הלך לעולמו לפני מספר ימים. הוא היה מתרגל ומשמר של אומנויות לחימה סיניות מסורתיות שנולד בסינגפור והתגורר תקופה ארוכה במלזיה. הוא נודע בעיקר כמומחה בקונג פו עגור לבן פוּג'וֹאוּ, אך לימד והיה בעל ידע נרחב גם בשיטות אחרות. הוא עמל ללא לאות ללמוד, לתעד, לראיין ולשמר את עבודת חייהם של למעלה מעשרים מורים בסינגפור, מלזיה ואינדונזיה. לרוע המזל סבל ממחלות מרובות: כאבי גב מתישים, ניתוח חירום בגב להצלת תפקוד עצבים ורגליים, זיהום חיידקי מסכן חיים לאחר הניתוח, חודשים של ביקורים