לא היום הכי משמח בהונג קונג בעקבות שריפת ענק. נכון לרגע זה כ-100 הרוגים, מאות נעדרים. הערכות ראשוניות: פיגומי הבמבוק ששימשו לשיפוץ הבניינים היוו זרז להתפשטות הלהבות. בעניין אחר - הונג קונג מציינת את יום הולדתו ה-85 של ברוס לִי עם תערוכה לכבוד אגדת אומנויות הלחימה. התערוכה, תחת הכותרת "הדרך חסרת הצורה" מבטיחה להיות תצוגה דינמית ורב-חושית עם מיצבים אינטראקטיביים המציגים את תנועותיו הייחודיות של לִי ואת התובנות הפילוסופיות שלו, בבמת האמנות החיה של תחנת ה-MTR של הונג קונג עד ה-8

בתנועה כל הגוף כענן מרחף קל וזורם ללא הרף 動中全身輕靈，如雲飄蕩，不著力，不僵滯。 פסקה המיוחסת לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג | "טָאי-גִ'י צ'וּאַן גִ'ינְג - כתבי המופת".תרגום: דוד מיכאלי. זרימה ללא הרף היא דימוי אופייני בטָאי-גִ'י צ'וּאַן. ברשותכם נסתפק בשיבוש הנפוץ טאי צ'י. קיימים דיונים שונים על המהות האמיתית, או מקומה של אומנות זו בכלל בחיים המודרניים. ברצוני להתייחס למשפט קצר בסרטון על פיו טאי צ'י היא אמנות לחימה. אציין כי רוב המתרגלים שאני מלמד - בין אם צ'י גונג ובין אם טאי צ'י, לא שמעו מעולם שזו במק

תחילת הסיפור בפוסט פייסבוק שהעלה החבר Wong Yuen-Ming. גיבורנו הוא וָאנְג ג'וּ-לִין [1] שפרסם בשנת 1931 בעיר טיאנג'ין ספר צִ'י-גוֹנְג הנוגע לטיפוח הבריאות. רפרוף קל בזיכרוני מעלה שנתקלתי בשם זה במאמר בצרפתית הנוגע להיסטוריה חברתית בשם "תושבים עירוניים ואזרחים בסין של המאה ה-20". מגלה שבמאמר מדובר בנשיא לשכת המסחר של טיאנג'ין [2]. מה הסיכויים ששני אנשים בעלי אותו שם יהיו באותה תקופה בטיאנג'ין? בכל אופן, התברר כי אותו וָאנְג נרצח בשנת 1938 ולא כתב שום ספר צִ'י-גוֹנְג. כבר לא טוב