❖ מגיעה מהלב
"נמר דרקון" [1] הוא סרט קולנוע אפי, דובר מנדרינית, שבוים על ידי אנג לי בשנת 2000. הסרט זכה לשבחים ולפרסים רבים בעולם, זכה לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, והיה הסרט הזר המצליח ביותר בהיסטוריה האמריקאית - הישג נדיר לסרט תקופתי המתרחש בסין העתיקה ודמויותיו הדוברות מנדרינית מעופפות מעל צמרות העצים וגגות הבתים.
בשנת 1999 הזמין שֹוּ לִי-גוֹנְג, שותפו הוותיק של אנג לי, ליצור סרט המבוסס על סוגת הווּ-שִׂיָא [2] המסורתית. ווּ-שִׂיָא היא סוּגָה של ספרות בדיונית סינית המתמחה בעלילות והרפתקאות אמנויות לחימה בסין העתיקה ומהווה חלק נכבד מהתרבות הפופולארית של מרבית הקהילות הסיניות בעולם. המונח ווּ-שִׂיָא מורכב מהמילה שִׂיָא (מכובד, אבירי, נאצל), שהיא הפילוסופיה של האביר הנודד, ומהמילה ווּ (צבאי, מלחמתי, קרבי). ההולך בדרך הקוד המוסרי של השִׂיָא מכונה לעיתים "איש חרב", למרות שאינו אוחז או משתמש בהכרח בחרב.
נרגש מההזדמנות להגשים את חלום ילדותו, אנג לי הרכיב צוות מארצות הברית, טאיוואן, הונג קונג, מלזיה וסין עבור "נמר דרקון". הוא הציג את הסרט למישל יֶאוֹ. הטיוטה הראשונה של התסריט אמרה, "שימי לב בתסריט שאף אחת מסצנות הקרב לא מתוארות, ואני רק אודיע לך עכשיו שהן יהיו סצנות הקרב הגדולות ביותר אי פעם בתולדות הקולנוע, נקודה" . הפעלולים בוצעו בעיקר על ידי השחקנים עצמם ואנג לי הצהיר בראיון כי נעשה שימוש במחשבים רק כדי להסיר את חוטי הבטיחות שהחזיקו את השחקנים למעלה. "לא לקחתי הפסקה אחת בשמונה חודשים, אפילו לא חצי יום. הייתי אומלל - פשוט לא הייתה לי אנרגיה נוספת לשמוח. לקראת הסוף, בקושי יכולתי לנשום. חשבתי שאני בערך לקבל שבץ מוחי", אמר אנג לי.
בראיון לניו יורק טיימס אנג לי תיאר את הסצנה האחרונה בין שֹוּ לִיאֶן, אותה גילמה מישל יֶאוֹ, לבין לִי מוֹ-בָּאי, אותו גילם צַ'אוֹ יוּן-פַאט. "ידעתי שאלו דמעות אמיתיות", אמר אנג לי על מישל יֶאוֹ בסצנת הפרידה הדומעת. "הרבה לחצים שמשתחררים, חודשים של הדחקה, ואולי חיים שלמים של חשיבה מלאת תקווה. כל המאמץ הזה צף ועולה". לאחר שראה את ההופעה של מישל יֶאוֹ על הסט, אנג לי סיפר שהוא נאלץ להתנצל כדי לבכות בפרטיות במשך חמש עשרה דקות. "בסינית, אנו קוראים לזה "המראה שלך, כאשר הדרך שבה אתה נראה מגיעה מהלב" [3].
oOo
1. wo hu cang long 卧虎藏龙
2. wuxia xiao shuo 武俠小說
3. xiang you xin sheng 象由心生