❖ ספרים ואלים
המאה השש-עשרה בסין הייתה מאה של התפתחות עירונית, עם חינוך, מסחר וחרושת שיצרה אווירה בורגנית, קשר בין-אזורי של תרבות וסחר, של פרסום ספרים, חיי רוח ובידור. בתקופת המִינְג שוכללה שיטת הדפוס המבוססת על אותיות מיטלטלות עשויות עץ וספרים רבים הודפסו במספר עותקים רב. ספרות קלאסית תורגמה ליוקרה חברתית וכוח פוליטי דרך שיטת הבחינות לשירות האזרחי. הספרות, ובמיוחד הרומן המקומי, הגיעה לפלחים חברתיים שונים, במיוחד מעמד הסוחרים העירוני ונשים. האופרה הסינית פרחה גם היא.
ניתן לסכם כי זוהי הפעם הראשונה בה אנו רואים ספרות יפה, נפוצה ומקובלת בסין. הסיבה לכך מעוגנת בשני שינויים מהותיים: הראשון - הדפוס בסין, לראשונה, הופך להיות מוצר צריכה. השני - סוחרים זריזים וממולחים פותחים בתי דפוס פרטיים ומנסים למכור ספרים שיהיה להם שוק רחב, כלומר, לא רק כתבי מופת או ספרי לימוד. אחד המוצרים החמים ביותר הוא רומנים ספרותיים הכתובים בצורה פתוחה, מרשימה וחווייתית, משולבת בשירה וסצנות מגוונים כגון מוטיבים של כוחות על-אנושיים או אלים כל-יכולים. הסיפורים הללו גם ביטאו את רצונו של העם הפשוט. השימוש שעשו הסופרים בני אותה תקופה במיתוסים לא היה מקרי, אלא משקף תפיסה בסיסית של אנשי רוח סינים כלפי הטבע והאנושות. שבחיה של התרבות הסינית המסורתית לנאמנות וליושר שוכללו באופן מלא בסיפוריהם הססגוניים של סופרים אלה. העקרונות המוסריים המופשטים שהם דגלו בהם הומחשו בביטויים התרבותיים.
בסין לא נעשה אף פעם פנתאון מסודר של אלים, ולכן אין "אל מלחמה", כמו מָארְס הרומי או אַרֵס היווני המשותף לכל העם הסיני. יש במסורות סיניות שונות ובאזורים שונים בסין אלי מלחמה שונים, היכולים להתקיים זה לצד זה ללא סתירה. כך למשל גוּאַן יוּ [1] יהיה אל מלחמה השייך למסורת הקונפוציאנית, גֶ'ן ווּ [2] למסורת הדאואיסטית, ואחד מארבעת אלי הכניסה במקדשים בודהיסטיים גם הוא אל מלחמה (יואב רפופורט,2016).
אחת הדמויות המפורסמות ביותר במזרח אסיה הייתה גוּאַן יוּ, מצביא ששירת את לִיוּ בֵּיי [3], אדון מלחמה שהפך מאוחר יותר לקיסר, בשלהי שושלת חַאן המזרחית. תולדות חייו נדחקו לטובת עלילות בדיוניות, חלקן בכתב "הרומן של שלוש הממלכות [4]". בתקופת שושלת סוּאֵי החלה סגידה לדמותו, מה שממשיך עד ימינו בעיקר בדרום סין, טאיוואן, הונג קונג, ובקהילות סיניות שמעבר לים. כשמדברים על תכונת היושר, אנשים חושבים על דמותו של גוּאַן יוּ מ"שלוש הממלכות" יותר מאשר על המושג עצמו - כיצד היושר שלו כלפי חבריו התעלה מעל העננים והגיע לשמים; כיצד הנאמנות האיתנה שלו ללִיוּ בֵּיי, הממונה עליו ואחיו בנפש, העניקה לו כבוד אפילו מצד אויביו; כיצד גבורתו בקרב גברה במצבים הנוראים ביותר, מפלתו הסופית בקרב, ולבסוף, שיחתו כאלוהות עם בנו.
גוּאַן יוּ מתואר בדרך כנושא נשק בשם גוּאַן דָאוֹ [5], או בשם המקצועי "להב ירח שעון [6]", שהוא נחשב כממציאו. מסופר כי הנַפָּחִיָּה התאימה את הנשק שהיה להב אימתני המורכב על גבי מוט מעץ או מתכת, למידותיו של גוּאַן יוּ. נשקו האישי כונה "להב סהר הדרקון הירוק [7]", ושקל למעלה משמונה-עשר ק"ג ! לפיכך, עקב משקלו הרב נשק זה לא נחשב יעיל בשדה הקרב, אם כי היו גם לוחמים נלהבים שעשו בו שימוש, דוגמת מצביא מפורסם מתקופת שושלת מִינְג בשם לִיוֹ טִינְג [8].
בכל אופן, כדאי לא לערבב יותר מדי בין מציאות לאגדה... מבחינה היסטורית לא קיימת הוכחה מוצקה לכך שגוּאַן יוּ נשא את הנשק הנקרא על שמו. יתרה מכך, עדויות על הנשק מופיעות לראשונה החל מהמאה האחת-עשרה, בחיבור הצבאי "המהות השלמה של כתבי מופת צבאיים [9], ואולי לא היה קיים כלל בימי חייו. המלומד טָאוֹ חוֹנְג-גִ'ין תיעד ב"קטלוג חרבות עתיקות ומודרניות [10]" את גוּאַן יוּ שחצב בעצמו עַפְרָה מהר ווּ-דוּ [11], וחישל זוג חרבות, מה שאולי שימש השראה לסיפור על הנשק הנושא את שמו.
oOo
1. Guan Yu 關羽
2. Zhen Wu 真武
3. Liu Bei 劉備
4. San guo yan yi 三國演義
5. guan dao 關刀
6. yanyuedao 偃月刀
7. qinglong yanyuedao 青龍偃月刀
8. Liu Ting 劉綎 1558-1619
9. Wujing zongyao 武經總要 1040-1044
10. Tao Hongjing 陶弘景. Gujin Daojianlu 古今刀劍錄
11. Wudushan 武都山
