❖ תבנית התנועה - מהות וצורה

התבנית, בסינית: טַאוֹ-לוּ [1], היא כוראוגרפיה של "ריקוד קרב" ותרגול הדמיה של קרב כנגד יריב דמיוני אחד או יותר. מונח מודרני זה הוא גרסה מקוצרת למונח בשם טַאוֹ לוּ יוּן דוֹנְג [2] ומתייחס ל"סדרות תרגול" במשמעות ספורטיבית. לתבניות ערך רב משום שהן כוללות את הטכניקות החשובות בשיטה ומהוות "מילון תנועה" ו''זיכרון מרחבי'' בלתי כתוב. במהלך ההיסטוריה הועברו באמצעות התבניות מסורות ושיטות שלמות ממורה לתלמיד. הצילומים והאיורים בספרי אמנויות לחימה מציגים "מפת דרך" של תנועות התבנית, ומטרתם להמחיש עקרונות וצורה אך אינם יכולים להעביר את המהות.

בזֶן נאמר שלימוד וגדילה אינם באים מתיאוריות או ספרים, אלא דרך התנסות אישית ישירה. לכן יש לתרגל את התבניות בקביעות. מטרתן היא "לתפוס את המהות". לאחר שהמתרגל למד את הכוראוגרפיה מתחיל זמן ארוך שבו הוא נודד ב''מדבר'' התרגול. נאמר: עשר שנות תרגול לא יפתחו את המיומנות העילאית. על פני השטח ייראה כאילו התרגול המאוחר אינו מניב פירות מובחנים כמו הכוראוגרפיה של התרגול המוקדם, אך עם הבגרות והבשלות, השינוי יגיע, הכוח הפנימי יתמלא והכוח החיצוני יופנם. ללא שנות תרגול רבות, המתרגל לא יוכל להגיע לרמה זו.

החכמה האמתית של המורים המוקדמים באה לידי ביטוי בפיתוח יצירות של תבניות אימון המשלבות עקרונות בני קיימא של חיזוק הגוף עם עקרונות קוסמולוגיים. זו גם הסיבה שיצירות אלו הועברו מדור לדור עד שהגיעו אלינו. לכל תבנית יש שם שניתן ע"י המורה שיצר אותה, או "הלחינה" אם להשוות למוזיקה. השמות לעתים מרמזים על תפקיד התבנית ומהותה.