❖ צְרָצַר
קריאה בספרות הענפה של הרפואה הסינית דורשת מדי פעם מנוחה למחוזות אחרים. הקובץ "קריאות קרב [1]" הוא אסופה מסיפוריו של לוּ שׂוּן [2], שם העט של ג'וֹאוּ שוּ-רֶן [3], מחשובי הסופרים הסינים של המאה ה-20, הנחשב על ידי רבים כמייסד הספרות הסינית המודרנית.
לוּ שׂוּן כותב בהקדמה:
"יותר מארבע שנים הייתי הולך בקביעות, כמעט דבר יום ביומו, לבית-העבוט ולבית-המרקחת. אינני זוכר עוד בן כמה הייתי, אלא רק זאת שדלפק בית-המרקחת היה גבוה כמוני בדיוק, ודלפקו של בית-העבוט – גבוה ממני כפליים. אל עָבָר כפול מידות זה הייתי מגביה בגד או תכשיט, נוטל בבושת פנים את תמורתם, ואז עושה את דרכי אל הדלפק בן קומתי לקנות תרופה בשביל אבי החולה זה ימים רבים. מששבתי לביתי הוטלו עלי תפקידים נוספים. הרופא רושם המרשמים, מאחר שהיה רופא בעל-שם, הייתה גם תכולת תרופותיו מיוחדת במינה: שורש אַלְוִי חורפי [4], קנה-סוכר בן שלוש עונות כפור, צמד צרצרים שומרי אמונים* [5], זרעי אַרְדִיסְיָה מושלמים...שלל מרכיבים שלא היה קל כלל להשיגם. אבל לבלי הועיל, מצבו של אבי החמיר מיום ליום, ולבסוף מת בחוליו".
oOo
1. קריאות קרב: סיפורים, תרגמה מסינית והוסיפה אחרית-דבר והערות: אמירה כץ, תל אביב: עם עובד, 1992. 魯迅小說集
2. Lu Xun 魯迅 1881-1936
3. Zhou Shuren 周樹人
4. המין המוכר לכולנו הוא האַלְוִי האמיתי (Aloe vera) המפורסם במוהל עליו הצמיג ממנו מכינים תכשירים קוסמטיים ורפואיים. עם הזמן התברר כי מיני אַלְוִי רבים הם בעלי תכונות רפואיות דומות ובדרום אפריקה התפתחה תעשייה שלמה דווקא סביב האלוי האיום.
5. אמירה כץ: ברשימתו "מחלתו של אבא" כותב לוּ שׂוּן על מרשמיו של אותו רופא ומצטט את ההערה שהוסיף הלה בסימניות קטנות בצד מרשם הצרצרים: "הם היו צריכים להיות זוג מקורי מאותו 'בית', מאותה מחילה". כמדומה, מוסיף לוּ שׂוּן, אפילו חרקים צריכים להיות טהורים. אם "נישאו" פעם שנייה, לאחר שאיבדו את בן-זוגם המקורי, נשללה מהם אף הזכות לשמש כתרופות.
