❖ תרבות הקוּנְג-פוּ של בני הַאקָה

בני הַאקָה הם מקבוצות המיעוטים הבולטות בחופי סין הדרומיים. בהתאם לדברי פרופסור לוּאוֹ שִֹיַאנְג- לִין, מקורם בצפון סין, והם היגרו דרומה בשני גלי הגירה גדולים. כתוצאה מכך, הם שימרו רכיבים אַרְכָאיִים מתרבות סין של המישורים המרכזיים, כגון הניב הלשוני (דיאלקט), פולחנים ייחודיים וסדר חברתי המושתת על שושלות. השם "הַאקָה" הוא חדש יחסית, מתקופת שלהי שושלת צִ'ינְג, וייצג את היחס של הילידים "בני המקום" ל"חיצוניים" שעברו להתגורר בטריטוריות שלהם. במהלך שושלות מִינְג וצִ'ינְג דרום סין התאפיינה באלימות חברתית: פלישות לחופים, שודדים, וקונפליקטים מתמשכים בין מיליציות כפריות שנלחמו על מים ואדמות. אמנויות הלחימה של בני הַאקָה הן ברובן תוצאה של התקופה הכאוטית זו. לאחר שלוש מאות שנים, הן מייצגות רובד חשוב מבין אמנויות הדרומיות.

בני הַאקָה מצאו את החיים בדרום רחוקים מלהיות קלים. שודדי ים ושודדים פקדו את החופים והכפרים, ומלחמה בכפרים הייתה דבר שבשגרה. בנוסף, סכסוכים צבאיים במחוזות פוּגִ'יאֶן וגוּאַנְגדוֹנְג תרמו לאי היציבות ולסכנה תמידית. בעיצומו של הכאוס הזה, בני הַאקָה החלו לפתח שיטות לחימה משלהם, החל בשלהי שושלת מִינְג (1368-1644).

הקוּנְג-פוּ של בני הַאקָה נבדל מאמנויות לחימה אחרות ומאופיין במנח צר, המלווה בגב מעוגל ומרפקים צמודים לגוף, תנועות ידיים מורכבות ועבודת רגליים משולשת עם צעדים קצרים. רבים מהסגנונות שהתפתחו בתקופה זו נקראו על שם חמולות משפחתיות, מכיוון שבני הַאקָה נטו לחיות בקבוצות, כאשר רוב (אם לא כל) תושבי הכפר חולקים שם משפחה יחיד. לפיכך, לסגנונות הקוּנְג-פוּ היו שמות כגון לַ�