Recent Posts

Archive

Tags

RSS Feed

❖ שָאוֹלִין החדש - העברת השרביט; חלק ראשון

במהלך הדורות שימשו אישים שונים כאב המנזר, בין אם כתואר כבוד, ובין אם דרך מינוי רשמי. להבדל בין השניים אין משמעות רבה. ההבדל המהותי הוא האם שמו של האדם הוכנס לרישומים הרשמיים בתור אב מנזר או לא. בנוסף, טקס חנוכת מנזר מתקיים בדרך כלל עבור אב מנזר רשמי. באופן מסורתי, כל אב מנזר היה ממנה את היורש שלו. אם לא יעשה זאת לפני פרישתו או מותו, מישהו יצטרך לשמש כראש מנזר בפועל או כתואר כבוד עד שניתן יהיה לבחור מועמד רשמי למלא את התפקיד. אמנם, בהתאם לעידן, ייתכן שמינוי של אב מנזר היה כפוף לאישור הממשלה. כמובן שלעיתים, אבות המנזר בהחלט מונו בצו קיסרי, ללא התחשבות ברצונותיהם של נזירים או אב המנזר הקודם. במאמרים הבאים אביא את סיפורם של שני אישים מעניינים.

הרופא: שְה דֵה צַ'אן בתקופה המאבקים הסוערת של תחילת המאה העשרים, אנו פוגשים את שְה דֵה צַ'אן [1] ,שהיה מהנזירים הבולטים בשָאוֹלִין. שְה דֵה צַ'אן נולד בשם לִיוּ אֶר-חֵה [2] בדֶנְג-פֶנְג, העיירה הקרובה ביותר למנזר שָאוֹלִין ובשנת 1916, בגיל תשע, נכנס למנזר, בעקבות מות הוריו. מורו במנזר היה סוּ גוּאַנְג [3] שהעניק לו את השם הבודהיסטי שְה דֵה צַ'אן. שְה דֵה צַ'אן למד בבית ספר יסודי שנוסד על ידי המנזר, זכה לאהדת מוריו והתגלה כתלמיד יוצא דופן. מורו, סוּ גוּאַנְג, שלח אותו לבית ספר ציבורי בדֶנְג-פֶנְג לקבל חינוך מודרני כדי שיוכל להתקדם ללימודים בבית הספר התיכון. עם סיום לימודיו, שְה דֵה צַ'אן עלה לרגל אל מנזר בשם גוּאֵי-יוּאַן [4] שנמצא בווּ-חַאן, בירת מחוז חוּבֵּיי הסמוך. במנזר זה הוא הושפע עמוקות מן האמרה הבודהיסטית: "הנתיב לבודהיזם נמצא בחיים. אדם אינו יכול לרכוש חכמה מבלי לחיות את החיים. אם ברצונך להגיע להארה, עליך להבין תחילה מהו בן האנוש". בהשראת אמרה זו בחר שְה דֵה צַ'אן ללמוד רפואה מסורתית ואת רפואת השברים והחבלות כדי להכיר את החיים והמצב האנושי, גם לרכוש כלי לעזור לזולת וגם משום שרופאים היו נדירים וחסרו בקהילה. הוא עזב את המנזר ולמד אצל שני נזירים-רופאים: גִ'י שׂוּאֶה וגַ'אן יִינְג [5]. אך לרוע המזל, גורלו לא שפר עליו והוא היה עד וקורבן לאחד הפרקים האפלים בתולדות המנזר, אליו שב מלימודי הרפואה בשנת 1927, ממש בשיא המאבקים בין אדוני מלחמה. כוח צבאי בפיקודו של שְה יוֹאוּ-סַאן הגיע למנזר להחריבו. שְה דֵה צַ'אן הסתיר ספרים וכתבים ופעל לשמר את הכשרת אמנויות הלחימה במנזר לדורות הבאים. הוא היה מאותם בודדים שנותרו בקהילת הנזירים ונטלו את המנהיגות והאחריות ליצירת דרך חדשה. לאחר החורבן שב למנזר להציל את הנותר ולהשיב את הספרים למקומם. בהערכתו את החינוך שקיבל כילד ונער, אירגן בשנת 1939 נזירים וייסד במנזר בית ספר של חטיבת ביניים, בו שימש כמנהל ורופא. בשנת 1956 הצטרף להתאחדות הרופאים. בשנת 1965 מָאוֹ דְזְה-דוֹנְג החל את מהפכת התרבות וקרא לצעירי סין להשמיד את "ארבעת הנושנים": מנהגים, תרבות, הרגלים ורעיונות. כל מי שהיה חשוד כ"נושן", הותקף, הוכה ונרדף. כמו באזורים אחרים בסין, גם נזירי שָאוֹלִין סבלו בזמן המהפכה התרבותית. קהילת הנזירים הצטמצמה, ורבים נאלצו להימלט על-מנת להימנע מרדיפות. שְה דֵה צַ'אן היה מאותם בודדים שנותרו בקהילת הנזירים. נראה כי בתחילת מהפכת התרבות הוא שימש כמנהיג דה-פאקטו של הקהילה שנותרה. הוא אירגן את הנזירים להסתרת הכתבים והמגילות העתיקות ושינונם. נזירים רבים מצאו מקלט בכפרים סמוכים, או הסתתרו בהרים סביב המנזר. בשנים 1966-1967 המשמרות האדומים הרסו את שרידי המנזר. על הנזירים נאסר ללבוש גלימות ולתרגל טקסים בודהיסטים. שישה נזירים נותרו במנזר, אחד מהם היה שְה דֵה צַ'אן שהמשיך לרפא חולים. מָאוֹ דְזְה-דוֹנְג נפטר בשנת 1976. סין התאוששה מספר שנים ובשנת 1978 החלה להיפתח לעולם. בשנת 1974 החלו לשקם את המבנים, שער הכניסה וגגות המקדשים שנשרפו כבר בשנת 1928. בשנת 1980 הגיע למנזר צוות צילום מהונג-קונג לצלם סרט אמנויות לחימה בשם "מקדש שָאוֹלִין" בכיכובו של גֵ'ט לִי . צילום הסרט באתר המנזר עצמו, ותפקידים זוטרים כניצבים שניתנו לקהילת הנזירים המבוגרת, סמלו עידן חדש של קבלה תרבותית ומתן כבוד לנזירים. הסרט שיצא לאקרנים בשנת 1982 הפך לשובר קופות בינלאומי. ילדים חיקו את התנועות של גיבורי הסרט. נערים נהרו לאזור מרחבי המדינה, נפתחו עשרות בתי ספר בסביבת המנזר, התיירות לאזור זינקה מ-50,000 לשנה בסוף שנות השבעים ל-2.6 מיליון בשנת 1984. גוֹנְג-פוּ הפך לתרבות פופולרית. הממשל הסיני זיהה את ההזדמנות הכלכלית ועודד את שיקום המורשת התרבותית. במשך חמישים וארבע שנים פעל שְה דֵה צַ'אן לשמר את מורשת שָאוֹלִין. הוא שיחק תפקיד מרכזי בהיסטוריה המודרנית של המנזר בכך ששימש כמורה ומנטור לשְה דֵה צִ'יאֶן [6], לו העביר ל