❖ פוֹרְאֵבֶר יָאנְג
- Abi Moriya
- 24 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
"ביו-האק": פועל המתאר ניסיונות "לשפר או לייעל את הביצועים הפיזיים או הנפשיים, הבריאות, אורך החיים או הרווחה של האדם".
כאשר חושבים על טאי צ'י מודרני, נראה כי המחשבה הראשונה שצפה אינה דווקא אומנות לחימה כבירה, אלא אומנות לטיפוח הבריאות, בעלת היבטים פיזיים ונפשיים. עכשיו אני בהלם. יָאנְג צֶ'נְג-פוּ "הבלתי מנוצח", נכדו של מייסד השיטה והאיש שהנגיש את סגנון יָאנְג להמונים, נפטר בגיל 53. אם אתם רוצים להישמע אינטלקטואלים – אמרו "יָאנְג סטייל", אבל במבטא ישראלי.
נחזור לבלתי מנוצח: היה בעל תיאבון גדול ואכל הרבה, הרבה לשתות אלכוהול, עישן, כמעט שלא תרגל באופן אישי בשנותיו המאוחרות באותו היקף שבו לימד, השמין מאוד במהלך חייו. ייתכן שחלק מהדברים מבוססים על זיכרונות תלמידים, וייתכן שחלקם כבר עברו עיבוד במסורת שבעל פה. לכן יהיה חשוב להבחין בין עדויות ראשוניות לבין סיפורים מאוחרים. אבל בעיניי השאלה המעניינת אינה "האם הוא חי בריא", אלא: מה בכלל הייתה תפיסת הבריאות של אמן לחימה בכיר בסין הרפובליקנית?
אנחנו נוטים, מתוך השיח המודרני של טאי צ'י וצ'י גונג, להניח שאמן גדול אמור לאכול במתינות, להיות רזה, לא לעשן, לא לשתות ולחיות עד גיל תשעים. זו למעשה תפיסה שנבנתה בעיקר לאחר שנות החמישים, עם עליית הצ'י גונג הרפואי, הרפואה המונעת והדימוי של הטאי צ'י כ"פעילות בריאות". יָאנְג חי בעולם אחר לחלוטין.
אם מסתכלים על דמויות אחרות מאותה תקופה, רואים שלא מעט אמני לחימה עישנו באופן קבוע, שתו אלכוהול, אכלו ארוחות כבדות, עבדו שעות ארוכות ונסעו ללא הפסקה כדי להתפרנס מהוראה. כלומר, הם לא ראו בהכרח את עצמם כ"גורואים לבריאות", אלא כמורים לאמנות לחימה. זו גם אחת הסיבות שאני נזהר מהטיעון: "אם הטאי צ'י כל כך בריא, איך יָאנְג צֶ'נְג-פוּ מת בגיל 53?" זה כמעט אנכרוניזם. יָאנְג מעולם לא הציג את עצמו כרופא או כמטיף לאריכות ימים. הוא היה בראש ובראשונה מורה לטאי צ'י צ'ואן, שפעל בתקופה שבה איכות התזונה, התברואה והרפואה היו שונות מאוד ממה שאנו מכירים כיום.
אגב, יש כאן גם אירוניה היסטורית. כיום רבים מכירים את יָאנְג צֶ'נְג-פוּ בעיקר כסמל של טאי צ'י לבריאות, בעוד שבחייו הוא היה מפורסם בעיקר בזכות יכולתו כלוחם וכמורה בלתי מנוצח. הדגש על הבריאות הלך והתחזק בעיקר לאחר מותו, כאשר הטאי צ'י עבר תהליך של "ריכוך" והפך לחלק ממדיניות הבריאות הציבורית של סין.
תגובות