top of page

Recent Posts

Archive

Tags

RSS Feed

❖ מסגרת קטנה


מסגרת קטנה למסירת [ידע] פנימי, מסגרת גדולה למסירת [ידע] חיצוני. 内传小架,外传大架


אין זה סוד כי מערבולת רגשית פוקדת כל אחד ואחת בימים אלו. לצערנו, ההיסטוריה מוכיחה כי אפילו טלטלות הרבה יותר זעירות עלולות להוציא את נפש האדם מאיזון עד למעשה קיצון. מושא הסיפור שלנו הפעם הוא יָאנְג שָאוֹ-חוּאוֹ [1], אמן לחימה סיני אשר יחד עם יָאנְג צֶ'נְג-פוּ [2], מייצג את הדור השלישי של טאי צ'י בסגנון יָאנְג. הוא היה לוחם עז נפש, מטפל ברפואה סינית (בעיקר בעזרת פורמולות צמחים וטאי צ'י) ומורה תובעני, שנודע בטכניקות ה"מסגרת הקטנה". זה אמנם דיון לנושא בפני עצמו, אך כדאי לציין שהמונח "מסגרת קטנה [3]" אינו מתייחס רק להקטנת התנועות, אם כי למשמעות "הפנימית" בתנועה, לפיה כל התנועות מתבצעות מהגו, לא מהגפיים.


יָאנְג שָאוֹ-חוּאוֹ מצא את עצמו חי בנסיבות מתוחות יותר ויותר בבֵּייגִ'ינְג, לאחר שהממשלה עברה דרומה לנָאנְגִ'ינְג בשנת 1927. בשנת 1928 אחיו הצעיר, יָאנְג צֶ'נְג-פוּ, הוביל קבוצת תלמידים דרומה להקים כיתות הכשרה ברחבי האזור, ונחל הצלחה רבה. יָאנְג שָאוֹ-חוּאוֹ קיבל הזמנה משר התחבורה ללמד בנָאנְגִ'ינְג, אך לאחר שנכנס לתפקיד בסתיו 1929, הסתכסך עם פקיד רם דרג ועזב בזעם. הוא חזר לבֵּייגִ'ינְג, אבל עד אותו חורף שב לנָאנְגִ'ינְג לאחר שלא הצליח לארגן עבודה חדשה. ייתכן כי נכנס לדיכאון בגלל שמצא את עצמו אלמן מזדקן ללא סיכויים מידיים להתפרנס בכוחות עצמו. הוא נפטר בנָאנְגִ'ינְג בינואר 1930. לפי דיווחים בעיתוני התקופה, הוא נטל את חייו עם זוג מספריים בזמן שחי כאורח בביתו של פטרונו, שר התחבורה.


התרגום המצורף משנת 1932, אמור לעזור לנו להבין את האווירה החברתית בימי הרפובליקה המוקדמת של סין. הייתה זו תקופה של שינויים גדולים, מהתקופות הקיסריות לקדם-מודרניות, תקופה בה לא כולם הצליחו להסתגל לשינויים ולשגשג. נראה כי יָאנְג שָאוֹ-חוּאוֹ היה בין אלה שנלכדו ברשת השינויים, ללא יכולת להסתגל ולהתפשר על עקרונותיו. ברצוני להודות למר Wong Yuen-Ming שהעלה את המאמר המקורי. ------------------------------------------------------ מאמר מערכת | "ספורט" [חודשי] כרך שלישי, גיליון רביעי דעיכתו והפופולריות של הגוּאוֹ-שוּ [מילולית: אמנויות לאומיות] מאת וַאנְג שִׂין-ווּ [4]

...כמו המומחה לטאי צ'י מבֵּייגִ'ינְג, נכדו הישיר של מר יָאנְג לוּ-צַ'אן [5], מר יָאנְג שָאוֹ-חוּאוֹ. הוא התאבד באופן טראגי בנָאנְגִ'ינְג ביום ה-15 של החודש הראשון של השנה ה-19 [1930] של הרפובליקה של סין עקב אילוצים כלכליים. ממש מצער! אבוי, כפי שאמר פעם סוּן דְזְה-גִ'ינְג, 'לא רק שאתה לא מת, אלא אתה גורם לוַאנְג גִ'י לאבד את חייו'. זה אכן תיאור של אלו שמרמים את העולם וגוזלים את התהילה בימינו. לגבי תלמידיו הגדולים של שָאוֹ-חוּאוֹ, יש ביניהם לא מעט בולטים. אם הייתה צדקה בעולם אמנויות הלחימה בעבר, מדוע הם לא יכלו לקיים את פרנסתו של אדונם הקשיש? ביום שלפני מותו של שָאוֹ-חוּאוֹ, הוא דיבר שוב ושוב על חוקי השמיים ועל אופי האדם. תלמידו לִיוּ שִׂי-גְ'ה שמע את זה באופן אישי. איך הוא לא חש טינה? אם רק היה יכול להשתכנע להתפשר קצת, לנהל ולהתרועע עם אנשים פחות ראויים ופשוט לעקוב אחרי ההמון שכורת בריתות... האם הוא עדיין היה דואג להתפרנס? אם בעלי כישורים ומוניטין טובים לא מצליחים ליישם אותם, אלו המנצלים תהילה מומצאת צריכים להתבייש עד מוות. אם כבר מדברים על שָאוֹ-חוּאוֹ, חבל על חוסר החוכמה שלו: אבוי, מורשתו של שָאוֹ-חוּאוֹ טמונה דווקא בכך. בין שאר בתי הספר, אלה שנותרו חבויים אינם מעטים. אלה שמעודדים ומשבחים, המורים האמיתיים, הם למעשה לא רבים. בהתחשב בכך, לאומה צריכה להיות שיטות מתאימות להערכת מורים. באשר לאלו הלומדים גוּאוֹ-שוּ, הם צריכים להיות בעלי אבחנה ורגועים בבחירת המורים שלהם. יתרה מכך, הבעיה הנפוצה בלימוד גוּאוֹ-שוּ היא שהרושם הראשוני הופך להיות דומיננטי. ללא רמת הבנה דומה, קשה לקבל שיפוט מדויק. ברגע שנוצרים הרגלים, לא קל לשנות, וזה מנציח את התפשטותם של תרגולים שלא נבדקו..."


בתמונה: כותב המאמר בעיתון, מר וַאנְג שִׂין-ווּ ----------------------------------------------------

oOo 1. Yang Shaohou 楊少侯 1862-1930 2. Yang Chengfu 楊澄甫 1883-1936 3. Taiji xiao jia 太极小架 4. Wang Xinwu 王新午1901-1964 5. Yang Luchan 杨露禅 1799–1872


 


Comments


bottom of page