❖ יֵשׁ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת

זֶה קוֹרֶה

שֶׁהַדֶּרֶךְ מִתְמַשֶּׁכֶת

זֶה קוֹרֶה

יֵשׁ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת.

זֶה קוֹרֶה | שמוליק קראוס

טוב, ברור שיש ללכת, כי החיים הם תנועה, אולי למעט מדיטציה שהיא תנועה פנימית. אבל איך ללכת? בקו ישר, במעגל, שושנת הרוחות, או על גבי עננים? בכל אופן, לא משנה כמה חטיפי גרנולה תאכלו, בסופו של דבר, עם הגיל, יהיו מספר פעולות שלא תוכלו לבצע. לכן המלצתי היא ללכת לאט, כי אין מה למהר.

הסרט "עולם הלחימה" 武动天地 , או בשמו האנגלי "בית האופרה", הוא רומן תקופתי המתאר תקופה שתחילתה במרד הבוקסרים וממשיכה לשלהי שושלת צ'ינג והמעבר לתקופת הרפובליקה. במרכז העלילה מורה בָּא-גוּאָה גָ'אנְג ובנו. האב שהייתה לו משרה מכובדת בשמירת אחוזות אצילים נאלץ להתאים את עצמו לרוח התקופה, מכאן זה כבר ספוילר...

בקטע המצורף עלם צעיר המיומן בשִֹינְג-אִי קורא תגר על לוחם שרירי. הוא מתחיל בהתלהבות, ממנח סָאן טִי שְׁה ממשיך ל"אגרוף קודח" - דְזוּאָן צ'וּאָן, ועובר ל"אגרוף מרסק" - בְּנְג צ'וּאָן, אבל מכאן העניינים מתדרדרים במהירות. בסופו של דבר הוא נאלץ לשלוף את הקלף הסודי – מהלך בָּא-גוּאָה שלמד מגיבור הסרט. מי שבקי ברומנים סיניים, אל תצפו לסרט אקשן. כאן אין פעלולים וגיבורים מעופפים. יש סצנות יפות ורגישות על עולם האופרה, מתאבקים ואמני לחימה אשר מוצאים את פרנסתם בתצוגות בשווקים, או בסינית "למכור אומנות", ועוד. הסרט מתאר את המעבר בין התקופות ואת המחיר הנפשי שאנשים המנסים להסתגל לרוח התקופה משלמים.

---