❖ יומן מסע | שורשים טאיוואנים
במאמר קודם הזכרתי את תקופת אימוני הקונג פו בתחילת שנות ה-80 בהדרכת יצחק "איציק" מזרחי. איציק עצמו למד בארגנטינה ממורה בשם חורחה גולדשטיין, שלמרבה הפליאה יצא לנו להכיר מקרוב. ובכן, יום בהיר אחד מחליטים חורחה ואשתו לעשות עלייה ועוברים כמה תחנות בארץ הקודש – מרכז הארץ, קיבוץ (כולל מפגש "אינטרקלאב" עם איציק ותלמידיו), ולבסוף מעבר לנצרת עילית בעקבות דודנית מדרגה שלישית, או קרובת משפחה כזו או אחרת של אשתו. בנצרת עילית חורחה לימד תקופה מסוימת ואף קידם שניים מחניכיו (עדכון - בן טל שחר) לחגורה שחורה. סוף הסיפור – שניים מתלמידיו של איציק, דורון פלד ועבדכם הנאמן נוסעים על האופנוע של דורון לנצרת עילית לחפש את חורחה. אמנם חזרתי מהנסיעה בחיים, אולם מסתבר שחורחה כבר שב לארגנטינה. בכל אופן, Yoav Arzi ו- Lioz Gavriely ביקרו אצלו בארגנטינה, כך שיוכלו לספר יותר, ובנוסף לימד סדנא בארץ.
שני המורים של חורחה בארגנטינה היו שניהם ילידי טאיוואן. אחרי מסע בלשי אני מעלה את סיפורו של אחד מהם, שנחשב למורה הראשי של חורחה, מר צֶ'ן גִ'ין-וֶן [1].
צֶ'ן גִ'ין-וֶן נולד בעיר חוּאָלִיאֶן שבטאיוואן, ב-27 בפברואר, שנת 1949. ילדותו ונעוריו עברו ליד חוף הים המקיף את אותו אי יפהפה. על-פי מה שסיפר, לאבות הקדמונים של משפחתו היה רקע באמנויות לחימה, לפיכך ראה משחר נעוריו את ייעודו כאמן לחימה. סבו הוא זה שהשפיע על החלטותיו הבאות. כשהיה בן שמונה הפנה אותו סבו לעמית שהיה מורה לאמנויות לחימה. צֶ'ן הצעיר התחיל להתאמן בהדרכתו כשהוא משקיע מספר שעות ביום בריצה, טכניקות נשימה, וטכניקות לחימה. המסירות שלו הניבה תוצאות חיוביות כשקיבל לאחר שבע שנות תרגול חגורה שחורה. בגיל שמונה עשרה פנה ללימודים באוניברסיטה לתרבות, בה סיים תואר ראשון במסחר ותיירות. כפי הנראה בשנת 1975 זכה בתחרות מקומית בטאיוואן בקטגוריית תבניות, ובנובמבר של אותה שנה עזב את טאיוואן והחל במסע בו שהה בהונג קונג, תאילנד, כווית, גרמניה וספרד. בספרד, בה שהה כשנה, לימד באוניברסיטה במדריד כחמישים תלמידים וכן היה פעיל בגיוס תרומות לנפגעי הרעש בגואטמלה. בתום אותה שנה עבר לארגנטינה בה השתקע. הוא הגיע ביוני שנת 1976 לבואנוס איירס בה החל ללמד את סגנון "שער ארבע התופעות של שָאוֹלִין [2]". בשנת 1982 החל לנסוע ללמד גם באורוגוואי, שם לימד בתחילה שיעורי נשימה ומדיטציה ובשנת 1984 הקים את האגודה האורוגוואית הראשונה לאמנות לחימה סינית.
מקור שם סגנון הלחימה: שָאוֹלִין: מנזר בהרי סונג. סְה שִׂיָאנְג: ארבעת הביטויים - ארבע התופעות. מֶן: שער.
ארבע התופעות במאה השתים-עשרה צצה לה גישה חדשה, שניתן לקטלגה כפילוסופיה, אך ניתן גם לקטלגה כגישה חברתית-תרבותית המקיפה את כל האספקטים בחיים. זרם מחשבה זה הנקרא "ניאו-קונפוציאניזם" (כינוי מערבי שנועד להצביע על כך שזרם זה הינו גם חדשני וגם ממשיך) נחשב בעיני חוקרים רבים לתוצר של המפגש בין הקונפוציאניזם לדאואיזם, בתוספת השפעות בודהיסטיות. העמדה המלכדת את כל אלה היא תפיסת ההשתנות ותנועת היין והיאנג. הראייה שמציע הניאו-קונפוציאניזם ניחנה בגוון נטורליסטי, אך יותר מכל יש לראות בה "הומאניזם כולל" ועיסוקה באדם מתוך יחסו לעולם.
עם ההוגים אשר קירבו את הקונפוציאניזם לדאואיזם באמצעות רעיון השינוי נמנה ג'וֹאוּ דוּן-אִי [3]. מימות קדם ניסו הסינים להסביר ולתאר את התופעות בעולם בעזרת מודל פשוט. ג'וֹאוּ חיבר בין כל התפיסות והמודלים הפשוטים הקדומים, ויצר מודל אחיד, גמיש והדוק של העולם. מודל זה מכונה "תרשים הציר העילאי" / "השלם הגדול [4]" שהפך לאבן הפינה של הקוסמולוגיה הניאו-קונפוציאנית. התוצאה הייתה שאמנויות לחימה הושפעו וגובשו במלואן כתוצאה מהתפיסה הקוסמולוגית בניאו-קונפוציאניזם. קוסמולוגיה הינה ענף של המטפיזיקה ועוסקת בעולם הטבע כשיטה סדורה, ולפיכך אמנויות הלחימה יכולות להתפרש כתת-זרם ביקום הניאו-קונפוציאני.
בספר התמורות אנו מוצאים: " לשינוי יש את הציר העילאי (טַאי גִ'י), שיוצר את שני המופעים (לִיָאנְג אִי). שני המופעים יולדים את ארבע התופעות (סְה שִׂיָאנְג), ארבע התופעות יולדות את שמונה הטריגרמות (בָּא-גוּאָה) ואומרים : אחד מתחלק לשניים, שניים מתחלקים לארבע, ארבע מתחלקים לשמונה. זהו המעבר לשמונה הטריגרמות".
כדאי גם להזכיר כי "ארבעת השערים, או סְה - מֶן [5]" הם התייחסות לארבע המסעות של הבּוּדְהָא סִידְּהָארְטְהַה גַאוּטַמָה שבמהלכן השתכנע שהוא חייב לוותר על דרך חייו כנסיך ולהפוך לבּוּדְהָא.
מדברי צֶ'ן לתלמידיו באורוגוואי "חברים יקרים בדרום אמריקה. תמיד רציתי להביע את מה שלדעתי הוא הדבר היקר ביותר לתקשר אתכם. לסינים יש תרומות שונות לחברה הארגנטינאית, אבל אני חושב שהחלק הנאצל ביותר הוא חילופי תרבות. במהלך שהותי בדרום אמריקה השתדלתי לחקור יחד אתכם את התרבות הסינית, דוגמת הגישה הקונפוציאנית או לימוד אִי גִ'ינְג - ספר התמורות, אבל בסופו של דבר מצאתי שהחשוב ביותר הוא לימוד הבודהיזם. אין הדבר אומר שגישות אחרות אינן חשובות, אבל בנוגע למקור החיים, הדרכים האחרות אינן מציעות דרכי חיפוש או תשובות לגילוי הטבע האמיתי של החיים, הלב האמיתי. כדי לגלות את המציאות של החיים האלה, רק בסוטרות הבודהיסטיות ניתן למצוא את התשובה. אבל ללמוד דְהַרְמַה זה לא כל כך קל. שלושת עיקרי הדרך המובילה להארה ולשחרור מסבל הם שמירה על ערכי מוסר, טיפוח ריכוז מדיטטיבי ופיתוח חכמה מתוך התנסות ישירה. ההולך בדרך זו יהפוך לבּוּדְהָא בתהליך הדרגתי, העובר דרך ארבעה שלבים מוגדרים של התעוררות - "ארבעת שלבי ההארה". כל אחד משלבים אלה מסמן רכישה של תובנה חווייתית עמוקה הקשורה באמיתות נאצלות על אודות הקיום, אשר משנה באופן מהותי את הדרך שבה הוא תופס את העולם ואת מקומו בתוכו. מאחל לכולכם הצלחה וברכה בדרך הבודהיסטית לעומק נוסף".
oOo
1. Chen Jinwen 陳錦文 2. Shaolin Sixiang Men 少林四象門 3. Zhou Dunyi 周敦頤 1017–1073 4. Taiji Tushuo 太極圖說 5. simen 四門
