❖ ברווז ששומע רעם
- Abi Moriya
- 26 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
בתום סמינר נהדר נוסף של מר לוּאוֹ דֶּה-שְׂיּוּ [1], קשה היה שלא לשים לב כי בשנים האחרונות ניתן דגש מיוחד לסגנון שִׂינְג-אִי צ'וּאַן. בשנת 1987 נסעתי ללמוד עם המורה של לוּאוֹ בטאיוואן, מר חוֹנְג אִי–שִׂיָאנְג. המורה חוֹנְג ייסד בשנות ה-60 גוף ידע, או אם תרצו – בית ספר לאמנויות לחימה, שכלל רבדים שונים משיטות שונות. לצד דרישות גופניות גבוהות התמהיל כלל ידע שקובץ למספר דרכי תרגול ותבניות, ולאחר מכן דגש על הסגנונות המכונים "פנימיים". מדובר היה על שפת גוף מעניינת: גוף כיחידה אחת (אֵיל נִיגּוּחַ) של שִׂינְג-אִי צ'וּאַן בשילוב תנועה מפותלת (גוף דרקון) של בָּא-גוּאָה גַ'אנְג. לאחר פטירתו של המורה בשנת 1993 יצא לי ללמוד עם מר לוּאוֹ דֶּה שְׂיּוּ הן בביקוריו הרבים בארץ והן בטאיוואן, ועל כך תודתי.
פינת "הידעת?" 😄🦆
מה קורה בעצם למי שמגיע לסמינר בפעם הראשונה ושומע הסבר על מהי אמנות לחימה פנימית? הוא עומד שם עם פרצוף “ברווז ששומע רעם [2]”, לפי מילון משרד החינוך הטאיוואני, הכוונה בביטוי הטאיוואני-הוקייני היא לברווז ששומע רעם ואינו מבין מה מתרחש — ולכן זה משל לאדם שאינו מבין את המידע שמגיע אליו ולא מבין מה היקום רוצה ממנו.
בכל אופן, מי היה מאמין שלצד דעיכה מסוימת של שיטות מסורתיות, עדיין רואים כמה גחלים לוחשות. טליה קו שלחה לי את הסרטון המושקע עם מורה השִׂינְג-אִי צָאוֹ בִּינְג [3], שלא היה מבייש אף סרט תדמית על תרבות סין.
oOo
Luo Dexiu 羅德修1
Ah-á thiann luî 鴨仔聽雷
Cao Bing 曹兵 (曹冰?)






תגובות