התערוכה "שלוש מאות שנות קוּנְג-פוּ של בני הַאקָה" שהוצגה בשנת 2017 באוניברסיטה העירונית של הונג קונג, משתמשת במיטב האמצעים החזותיים והעיצוביים ליצירת חוויה שנראית, לפחות בתמונות, מרשימה מאוד. בני הַאקָה הם מקבוצות המיעוטים הבולטות בחופי סין הדרומיים. בהתאם לדברי פרופסור לוּאוֹ שִֹיַאנְג-לִין, מקורם בצפון סין, והם היגרו דרומה בשני גלי הגירה גדולים. כתוצאה מכך, הם שימרו רכיבים אַרְכָאיִים מתרבות סין של המישורים המרכזיים, כגון הניב הלשוני, פולחנים ייחודיים וסדר חברתי המושתת על

מהו הנשק המסמל יותר מכל את עולם אמנויות הלחימה במחשבה הסינית ? הדיון על כך אינו ממושך. חֶרֶב הפִּיפִיּוֹת, בסינית: גִ'יאֶן[1], מלכת כלי הנשק הקצרים. "חֶרֶב פִּיפִיּוֹת / חרב ישרה בעלת שתי חוּרפוֹת . במאה השמינית לפנה"ס נכנסו לזירת הקרב לוחמים-פרשים ונוצר צורך ממשי בלהבים ארוכים בגלל אופי הלחימה. כל עוד החרבות נעשו מארד הייתה מגבלה טכנולוגית של הכנת להב מעשי. עם זאת נהיו הלהבים צרים וארוכים יותר ויותר. במאה השנייה לפנה"ס הגיעה החרב לאורך של כ-80 ס"מ, ובתקופה זו כבר החלו לייצר